אמנם טיפה באיחור, אבל הסיבות ידועות ומובנות (:
חמישה חודשים מדהימים..שבהם יום יום דקה דקה אני רק איתך...
ולא אכפת לי יותר כלום
תמיד אמרתי שכולם נוטשים וכולם חסרי אופי וברגע שלי יהיה חבר אני אהיה רק איתו כדי להחזיר לכולם ולעשות דווקא ולהראות לכולם כמה זה מעצבןןןןן
אבל מאז הלילה ההוא בין ה21 ל22 ביולי, אני כל כך הבנתי כמה זה שונה.
כמה להיות איתך זה הדבר היחידי שאני רוצה רק כי זה הדבר הכי אמיתי והכי זורם ומדהים שקיים.
כמה שלהיות איתך זה לא יכול להיות חלק מ'דווקא' בחיים, כי זה הכי טהור שיש.
באתי אלייך יחפה לגמרי, אחרי אינספור האכזבות ואינספור שגעונות הלב ואינספור הדרכים המטופשות שבחרתי בהן.
באתי אלייך ככה, כמו שאני.
לא ניסיתי לייפות את המציאות או אפילו לעדן אותה, לא ניסיתי להראות מישהי טובה יותר וחמימה יותר ומקבלת יותר,
דווקא בגלל שאתה, אהוב הנפש שלי היום וידיד הנפש שלי מאז, הכרת אותי בטבעי שלי, כמו שאני.
עם כל הפסים הצבעוניים שלי וכל הקשקושים הלא גמורים, עם כל הכתמים וכל החלקים הריקים והחסרים.
הכרת ואהבת אותי על כל החסרונות שלי ועל כל המקומות החשוכים...
ולא הייתי צריכה לבוא עם זר פרחים ביד וחיוך מזויף, אלא קצת ריקה קצת משוגעת עם חיוך מטורף והווי הפכפך, כמו שאני.
ואני זוכרת שהלילה הזה היה הכי הזוי בחיי.
באתי אלייך, הכי רגילה בעולם, הכי לא מצפה לכלום. לפני זה היית הידיד הכי טוב שלי במשך שנתיים, היינו כל כך טבעיים וכל כך רגילים אחד עם השני שאפאחד מאיתנו לא ממש חשב או ניבא שמשהו יקרה באותו לילה, כמו בכל הלילות והימים השלמים שהיינו ביחד.
אני זוכרת שבאותו לילה במיוחד אני פשוט הרגשתי כל כך קשורה וקרובה אלייך. הרגשתי שהנשמות שלנו מחוברות והלבבות שלנו כל כך רוצים קדימה, גם אם לאו דווקא הייתה שם אהבה רומנטית.
לא הייתה שם תשוקה באותו ערב, לא תאווה ולא מיניות.
היה שם משהו טהור שעדיין אני לא יכולה לנקוב בשמו. כי עוד לא מצאתי את המילה. היה שם קירוב לבבות מטורף ואיחוד מרגש וכל מה שלא תרצו במילה אחת. הייתה שם התפרקות של אופי ושל קרבה ושל ביחד ושל דבר כל כך נכון.. כל כך נכון שהיה בינינו.
כל זה התבטא בשניות על גבי שניות שהראשים שלנו התקרבו זה לזה יותר ויותר..
האוירה הייתה מתוחה מאד מבחינתי אבל גם היה את המשהו הקליל הנכון והטבעי הזה באויר.
והנשיקה של אותו הערב, היא ששינתה הכל.
אחריה, שום דבר כבר לא היה אותו הדבר בינינו.
מלפניה, אני כבר לא זוכרת כלום....
לפני חמישה חודשים נכנס אור מהצריח הכי חשוך בתוך החדרים שם בפנים,
ולפני חמישה חודשים זה היית אתה בדיוק שבאת במקום הנכון, בזמן הנכון,
ועם כמה קלישאתי שזה לא יישמע, לימדת אותי מה זה לאהוב מחדש.
בדיוק אחרי שהרגשתי שאני נסחפת בתוך השגעון המודרני, השתוי, הזול והכלכך מבוזבז של היום...
אני אוהבת אותך יפה שלי :)
תודה שהגעת לי. ככה בהפתעה. ככה בכייף.
תודה שנשארת לי חמישה חודשים, ושתמשיך להשאר תמיד.
חמישה חודשים שמחים לנו!
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
