מרמריס טורקיה, שוק שוקק, רב דוכנים
שעת צהריים מאוחרת
אגלי זיעה אחרונים
יש כאן מציאות אחרת
אבל את אצלי במרכז העניינים.
לפני חצי שעה נפלטתי מה"דולמוש"
אל מדרכה, מול דוכני הירקנים.
ילד מקנח בשרוול את אפו הכחוש
קידם את פניי במבט סקרני
אך למבטך אני זקוק עד כדי ייאוש.
הרוכלים מוכרים במגוון שפות
גם עברית רהוטה על שפתותיהם
"בעל הבית השתגע" ויש מתנות
לכולם ,להורים, לבניהם ולבנותיהם
אך געגועי אליך מתגברים בעוצמות.
שליח זקן, סינרו לבן מוכתם
עם מגש תה בכוסיות חרס, מוזהב
משנע מרכולתו לכאן ולשם
וריחות של בגדי עור ובשר על גחלים, מעורב
מזכירים לי את ניחוחך האחר , המעודן.
משוטט לי בטריקו ומכנסי שבע שמיניות
עושה שמיניות באוויר, מחוסר שלווה
אין לי יותר אשליות
כך לנפשי לא אמצא מנוחה
געגועים אנא, תנו לי הנחה.
השוק רווי אווירה
הכל בו תוסס, חיוני, ציורי
הכל נמצא כאן ולא במשורה
רק אני בודד בין חברים
וחוטי ערגה דקיקים אצלי מתחברים.
ונפרשים החוטים בכל אונות מוחי
דמי מאיים לפרוץ את כליו
כה סוער ליבי, בוערת רוחי
כי השתנו חוקי המשחק וכלליו
ובגין ריחוקך תש כוחי.
רציתי ליהנות לבד
מטעמו של חו"ל קרוב
אך בלעדייך זה לא נחמד
לקנות בעשרים אירו מעיל פרוות דוב
ונעלי "נייק" או מותגים מתחרים
זה כבר לא כיף להיות רק עם חברים
צעירות שחורות לבוש
עטויות מכף רגל ועד ראש
על פי הדרישה המסורתית
אך מבע עיניהן החשופות חלקית
המושפלות באופן כנוע
מצייר בדמיוני את מבטך הצנוע
כפי שרשמתי לי ביומן
"מבט דומע בטווח ים מכאן"
פנייך חדים על מסך הדור השלישי
אך זה לא מנחם ולא מספיק אישי
אני זקוק לדור שישלב מגע וניחוחות גוף
ואז, גם מרוחקים, נוכל יחדיו לעוף
ואולי גם לטעום זה מזה
כמה טיפות של צוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
