הגלוב

צליל קולך

רך וזך

הד הוא למבע ליבך

כה נקי וצח. 

גוון מבטך

מודאג עד נחרד

משקף פליאת עינייך

בסומק לחייך

זקיפות קומתך

כאצילות מעלה צווארך

מאשרת בקרב מוקירייך

מבית ומחוץ

כי את משענת קנה

לגמרי לא רצוץ

דמעתך הזו, היחידה

קורעת את לבך

ממחישה את כל מה

שאצרת בתוכך

ומשלפתע כשלת

ברי לכל

עד כמה טמיר הוא

כאבך.