°•°•»בעיניים עצומות.»•°•°

בעיניים עצומות - פרק שלישי .

להיזכר בפרק הקודם :

ואז הוא כיוון לצווארי סכין.

ושאל שוב אם יש לי כסף.

אמרתי לו שוב שאין לי והתחלתי לבכות,

ואז הרגשתי את הקרירות של הסכין הקרה,

הרגשתי אותה נוחתת על ידי,

ו....................

~

יכולתי ממש להרגיש את קצה הסכין נוחתת על ידי.

כל גופי הצטמרר בשניות ספורות.

כאשר קלטתי את התמונה,

את המצב שבו אני נמצאת עכשיו...

הפנמתי שבאמת הסכין הולכת לנחות לי על היד,

בצורה הכי אכזרית שקיימת.

הרגשתי שזה ממש הסוף.

כאילו שבכמה שניות כל החיים עברו לי מול העיניים בתמונות?..

ככה הרגשתי.

ואז.....

הסכין נחתה על ידי,

ופתאום שמעתי צחוק.

צחוק מתגלגל.

צחוק ממושך, שקשה להפסיק.

פקחתי את העיניים,

וראיתי את אותו בנאדם שאיים עליי לפני כמה שניות,

צוחק וכמעט נחנק מרוב צחוק מולי,

כשהסכין ליד היד שלי .

נבהלתי, אבל הסכין לא חתכה אותי,

מרוב בהלה שהסכין קרובה אליי,

היד שלי נשלפה מרוב כוח מהחבלים,

שיחררתי את עצמי ונפלתי עם כל גופי הצידה.

"מה זה?!

מה זה פה בדיחה?!

מי אתה?! למה אתה צוחק?!"

שאלתי בקול הכי עצבני שיש לי,

אבל גם הכי מפוחד שקיים.

אותו בנאדם המשיך לצחוק,

ואני המשכתי להביט בו במבט שדורש תשובה,

ולאחר חמש דקות הוא נרגע מהצחוק שלו,

והביט בי, בעוד הוא מנגב את הדמעות,

שירדו לו מרוב כמות הצחוק.

"שלא תעזי להתקרב לבר!!!!!!!!

הוא חבר של שירי!!!!

שמעת ילדונת?!!?!?!"

"מה?!

מי אתה, ומה אתה קשור לבר ולשירי?!"

"אני אחד הידידים  של שירי מותק!

ואנחנו כמו אחים, ואני דואג לה!

והיא סיפרה לי על המקרה הקטן שלך ושל בר!!

ואת לא תתקרבי אליו יותר!

נכון?!"

"תשמע, לא אכפת לי מי אתה,

ומה הקירבה שלך לשירי,

מצידי אתם יכולים להיות חבר וחברה,

זה לא מעניין אותי.

אתה לא תגיד לי למי להתקרב משוגע!!!!!"

"את לא תדברי אליי ככה נשמה!!!

את לא תדברי אליי ככה!!!!!!!!"

"הו, לא מספיק שאתה מנסה להגיד לי אל מי להתקרב,

עכשיו אתה גם אוסר עליי להוציא מילים מהפה?!

מדינה חופשית!!! כל אחד אומר מה שבא לו מטורף אחד!"

"מדינה חופשית מתוקה, אבל לכל מדינה יש גבול!!!

באותה דרך שכמעט חתכתי אותך, אני יכול לחתוך אותך עכשיו באמת!!!

אני מזהיר אותך ילדה, זו אזהרה אחרונה לפני מעשים.

תתרחקי מבר. הוא של שירי.

שמעת אותי?!"

"פשש, עכשיו אני מבינה מאיפה שירי כ"כ כלבה.."

אמרתי את זה במהירות, בלי לחשוב פעמיים

אם באמת התכוונתי למשפט הזה או לא,

לקחתי את התיק שלי שהיה על הריצפה,

רצתי לכיוון הדלת, פתחתי אותה, יצאתי,

וטרקתי אותה אחריי, והתחלתי לרוץ.

בכיתי.

לא האמנתי שכל זה קרה לי.

איך? איך היא הספיקה, איך?

איך היא הספיקה להתקשר לידיד המפגר שלה הזה,

ולהגיד לו לחטוף אותי?

איך הוא ידע איך אני נראית?

ואיך שניהם ידעו שאני יפול דווקא על המדרגות בבית שלו?

זה היה מוזר, אז פשוט בכיתי.

בלי להגיד כלום.

לא יכולתי לרוץ אפילו, הרגליים שלי רעדו.

אז פשוט הלכתי,

עם התיק שמונח על הכתף,

והידיים משולבות, והדמעות?

זלגו מעצמן.

כאילו הן אלה ששולטות במוחי.

הגעתי עד לכניסה לבית שלי,

ניגבתי את הדמעות ונכנסתי.

ניסיתי לעלות ישר לחדר,

כדי להתחמק מחקירות מיותרות.

ואז אמא תפסה אותי, בדיוק שדרכתי על המדרגה הראשונה.

"לא כל כך מהר מתוקה..

איך היה במסיבה?

תסתובבי אליי.

תפני חמש דקות בשביל אמא שלך מהזמן החשוב שלך."

"....מה.... אמא?! אני עייפה."

"אל תעני לי בעצבים כאלה!

מה ה? את בכית?!

תעני לי! את בכית?!"

"לא..... למה את חושבת שבכיתי?!"

"מתוקה שלי,

מטומטמת אני לא. מבוגרת אולי כן.

אני יודעת איך לזהות אותך אחרי בכי,

וגם לפניו.

מה קרה שבכית מאמי שלי,

מה קרה במסיבה?"

"שומדבר אמא..

דיי עם החקירות להיום,

אני עייפה, אני רוצה לישון.

לילה טוב אמא.."

עליתי לחדר שלי בריצה במדרגות,

זרקתי את התיק שלי על הכיסא שליד המחשב,

ונפלתי עם כל גופי על המיטה.

הרגשתי כ"כ חלשה..

ידעתי שאם אני יעצום עיניים אני ירדם.

אחרי שבוכים, נהיים עייפים.

נכנסתי להתקלח,

יצאתי, ניקיתי את כל האיפור שנמרח לי,

שמתי פיג'מה, הדלקתי טלוויזיה ונכנסתי למיטה.

ראיתי טלוויזיה, ואז נרדמתי עם הטלוויזיה פתוחה.

"קומי מתוקה.. קומי.

כבר בוקר, את לא רוצה לאחר ביום הראשון של הביצפר,

נכון? קומי, השעה כבר 7 ועשרה."

פקחתי את עיניי,

שמחתי כ"כ לראות את אור השמש,

שנכנס לחדר מהחלון, ומאיר את כולו.

מתחתי את ידיי, והתיישבתי.

נכנסתי למקלחת, יצאתי.

לבשתי סקיני ג'ינס כהה,

נעלי עקב בצבע שחור,

עם עקב קטן יחסית,

וגופייה צמודה בצבע שחור,

עם פס לבן ליד הצוואר.

עשיתי צמה יפנית, ויצא יפה.

התפארתי, מסקרה, עיפרון שחור,

וליפסטיק ורוד נצנצים שקוף.

נעמדתי מול המראה,

וחייכתי. במחשבה שהגיע היום הראשון,

ושאני הולכת להתעלם מכל מה שקרה אתמול,

ולהתחיל על מצב רוח חדש ושמח.

ירדתי למטה, ושירן וסיון היו כבר למטה,

אמא שלי התחילה לחקור אותן על איך היה בחופש.

"אמא... דיי לחקור אותן כבר.

את יכולה להסיע אותנו לביצפר, או שנלך ברגל?"

"לאלא, שום ברגל, חום אימים.

אני יסיע אתכן, בואו חמודות."

הלכנו למכונית, אמא הסיעה אותנו.

כאשר פתחנו את דלתות המכונית,

ראינו מלא ילדים, בנים ובנות, ומורים,

מתרוצצים בעליזות של שנה חדשה,

מסביב לביצפר.

היה נחמד לראות פרצופים חדשים,

ואנשים לא מוכרים, במקום חדש.

הביצפר היה ענק.

והוא היה מדהים.

לא ציפיתי שהוא יראה כ"כ טוב..

גם החצר הייתה מאוד יפה.

אמרתי לאמא להתראות,

ונכנסו לתוך רחבת ביצפר.

במטרה לחפש משהו בלי לדעת מה אנחנו מחפשות.

מצאנו את הכיתה, תפסנו מקומות באמצע,

שולחן ליד שולחן,

ואז ראיתי מישהי שנראתה בול כמו שירי נכנסת לכיתה,

עם כמה חברות.

לא יכול להיות, חשבתי לעצמי.

עד שאותה ילדה נעצה בי מבטים רצחניים.

המורה נכנסה לכיתה, הכיתה הייתה מפוצצת בילדים.

היו הרבה בנים, שנראו מאוד טוב.

והרבה בנות, שנראו שכדאי להתחבר איתן.

המורה אמרה לנו את החוקים של ביצפר..

מותר לאכול בחצר, אבל לא להשאיר זבל.

אסור לדבר בשיעורים, אלא אם כן זה קשור לשיעור.

בכל שיעור מותר לצאת לשירותים ולשתות רק פעם אחת.

ההפסקה היא 45 דקות, יש 4 הפסקות ביום,

ו-7 שיעורים בכל יום, מלבד יום ראשון ושישי,

שיש 3 שיעורים, ושתי הפסקות.

אסור להעביר פתקים,

כל פתק שיתפס, יוקרא מול כל הכיתה בקול.

ועוד בלה בלה בלה..

ואז נחת על השולחן שלי פתק, תפסתי אותו מהר,

כדי שהמורה לא תראה.

זה בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו.

"שלום ילדה.

אני בטוח שכבר אמרו לך את זה פעם,

אבל את נראית ממש טוב.

מעוניין להכיר אותך, ניפגש בהפסקה?"

מכתב מגניב.

אבל מעניין מי זה..

הגיעה ההפסקה.

וכמה בנות התאספו סביבי.

הרבה חדשות שנראות חמודות.

היה נחמד, ואז אחת בשם עדי תפס לי את הפתק שקיבלתי,

וקראה את המילים בפני הבנות.

"הווווו, לבתאלי יש מעריץ..

תפגשי אותו!!!! מייד!!!!"

"הוא נשמע חמוד..

אבל מה עם הוא סתם חנון, ומכוער?

מה אז יהיה?"

כולנו צחקנו לנו,

ואז ילד אחד,

נעמד לידנו..

"שלום..."

כולנו העפנו את מבטינו לכיוון הנער,

ו.................................

חברים .

זה ממש לא הולך ככה .

אני צריכה יותר תגובות .

את הפרק הבא אני לא ממשיכה ,

עד שלא יהיו לי לפחות 20 תגובות .

אני לא דורשת תגובות ,

אבל אני לא סתם משקיעה .

תגובות ^.^ .

שבוע טוב (: .