חברה אמרה לי שאם אני אחשוב שלילי, יקרה שלילי. אם אחשוב חיובי, יקרה חיובי.

לא יודעת. אני הגעתי למצב שידעתי שאני יגיע, ובחיים לא היה לי כל כך קשה...

זה התחיל מיזה שהיינו ידידים כל כך טובים, הכי טובים. ואת אהבת אותי, אבל התכחשתי לזה.

טסתי לחו"ל, ולא יכולתי להפסיק, אפילו לשניה לחשוב עליך. הייתי בטוחה שאתה עם מישהי אחרת,

מפסיק לאהוב אותי יותר מרגע לרגע. וחזרתי וגיליתי שטעיתי למזלי. נהיינו חברים ואמרת לי שאתה אוהב אותי,

ושהייתי כל כך חסרה לך. אמרת לי שהיית בדיכאון כל כך ושלא ידעת מה לעשות. העלת לי חיוך ענק.

הזמן המשיך, ואני אהבתי אותך, אבל התנהגתי אליך בצורה מוזרה. אני לא יכולה להגיד שלא שמתי עליך,

כי אני כן. היית יותר חשוב לי מהכל. לא היה איכפת לי לשקר להורים להתרחק מאנשים העיקר להיות איתך.

כעסתי על עצמי על הצורה שאני מתנהגת אליך. בכיתי כל לילה בלי שאתה יודע, שנאתי את עצמי.

אמרתי לעצמי שאני יגיע למצב שבו אני עכשיו. שהכל יתהפך, ואתה תתנהג אליי כאילו אני עוד ילדה מסכנה שמבקשת ממך אהבה.

הזמן עבר, ואיכשהו פתאום כשהתחלתי להראות לך שאני משתנה לטובה.. זה השתנה לרעה.

אתה לא אוהב אותי כמו פעם. אתה לא רוצה אותי כמו פעם. אתה לא מחכה לנשיקות שלי כל בוקר כמו פעם.

היית מבקש שאני ישים אותך בסטטוס. היית שם אותי בסטטוס בלי שאני שמה אותך. היית מתקשר. היית מסמס לי אני אוהב אותך.

היית מדבר איתי שעות בטלפון בלילה במקום לצאת ואומר לי כל שניה שאתה אוהב אותי. היית מת לחיבוקים שלי.

היית בא מאחורי ומחבק אותי ומנשק אותי על הצוואר, היית משמח אותי כל פעם כשהייתי עצובה.

היית... היית מושלם. ועכשיו.. אני כבר חודשיים סובלת מדיכאון ועצב ואני לא רוצה שתחשוב שאני מגזימה.

יותר מהכל אתה אמור להבין איך זה מרגיש, אבל אתה בכל זאת נותן לי להרגיש ככה.. כנראה שאתה באמת לא מבין,

שאם אתה תאבד אותי, זהו כל מה שהיה לנו אי פעם, יגמר. אם תשב ותחשוב ותיזכר בכ-ל מה שהיה לנו,

איך אהבת אותי איך היית עושה את כל הדברים האלו איך אהבתי אותך .. אני חושבת שזה יפיל לך את האסימון.

חשבתי אולי זאת תקופה שתעבור, ואתה אמרת שהיא תעבור. אבל היום.. אני הקשבתי לשיר שלנו, מההתחלה התחלה. ובכיתי. מולך.

היה לי קשה. תיכננתי כבר איך ניהיה ביחד בטיול שנתי, ניסגר בחדר ונירדם ביחד. במסיבת סיום, להיות ביחד.

בתיכון, להיות ביחד שנתיים ויותר.. פעם היית אומר לי משפטים שכל אחת רוצה לשמוע. היום אני צריכה לסחוט ממך מילים.

אומרים לי שזה לא מגיע לי. אתה רואה כמה אתה חשוב לי ? כמה אני מנסה ומנסה ולא מוותרת... אני לא רוצה שזה יגמר.

אני אוהבת אותך. קשה לי בלעדיך. אתה תיהיה לי חסר. וכנראה שאני לא אהיה לך חסרה. חיכיתי חודשים שהאסימון יפול,

והוא פשוט לא נפל. אז מה נותר לי חוץ מלוותר, ולבלות את החצי השנה הקרובה בבכי ועצב.. וגם עכשיו.. אם תקרא את זה..

אני בטוחה שלא יפול לך האסימון. אני מקווה שתסדר בלעדיי. היום אתה בא. אני רוצה שתחבק אותי בכוח. אני רוצה שתגיד לי שזה עבר.

שתגיד לי שאתה מבין שטעית ושנפל לך האסימון סוף סוף. אבל אני לא יודעת מה יהיה. אני מתפללת לה' שיעזור לי.

אני יכולה לשבת ולכתוב עוד שעות, אבל מה הטעם? הימים האחרונים עוברים עליי כמו סיוט שלא נגמר. והחודשיים האחרונים..

החודשיים הכי קשים שהיו לי. ניסיתי הכל. התייאשתי.

אני רוצה שפתאום תחזור למי שהיית פעם. תיכנס לראש של אותו בנאדם שוב.. תיהיה הוא. בעצם הוא, זה אתה האמיתי.

עכשיו זה פשוט לא אתה.. או שפשוט החלטת לשנות את עצמך. אני לא יודעת ואני גם לא רוצה לשבת שעות לחשוב. כי חשבתי מספיק.

אז אני מקווה שה' יעזור לי, ושתיקח את עצמך בידיים. כל מה שהיה לנו.. כל החצי שנה הזאת.. פשוט תעלם.