חרא חרא חרא
שיקרתי לפסיכיאטר כי אין לי כוח לכל השטויות האלה, הוא עוד יגיד לאמא שלא תיסע לחו"ל.
אוף שתיסע כבר ושתשאיר אותי לבד ושתעזוב אותי בשקט.
הכדורים האדיוטיים האלה לא עובדים וביקשתי משהו לחרדה אז הוא אמר לי לקחת בינתיים משהו טבעי כמו רגיעון. יופי אז אני אגמור קופסאת רגיעון ביומיים-שלושה וזה עדיין לא יעזור. מה עשינו בזה?
עדיף כבר לא לקחת כלום, כי עם כדורים זה דיכאון מוכחש, ובלי כדורים זה דיכאון פרונטלי. "אין לך יותר דיכאון, את לוקחת כדורים!". הרשו לי ל-פחח.
יום בהיר אחד אני עוד אחליט לבלוע איזה באנצ' של כימיקלים עם ייגר או משהו נחמד כזה, שהטיפה האחרונה לא תהיה כזאת מרה.
אני שונאת להיות כזו קטנה ובלתי נראית, ובעצם גדולה ענקית עצומה.
ורק בא לי להקיא מעצמי כל היום ורק חרדות ומתחים ואין בי שום שלווה, רק כעס ועצב ובכי וחיוכים מזוייפים.
ואף אחד לא מבין..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
