סיפורו של קלרנץ
סיפור על חתול מרגע הלידה עד רגע המוות |
| 9/2007
פרק 26 : הדור החדש
לבנה קראה לגורות שלה "טינקל" "פימה" ו"קילמן". עבר חודש מאז שהם נולדו וגם לוליטה ונרסי ילדו, וארתיקה כבר היתה בשלבים מתקדים של ההריון ... "מה שלומך?" שאל קלרנץ את לבנה כשעבר לידה, בלהקה הזות כול החתולים היו רשיים להכנס למקום ההנקה של חתולה לא כמו בלהקה בא נולד קלרנץ אז הוא היה עובר הרבה בין שלושת הנקבות שכבר ילדו ומתבוננן בגורות ובגורים. ללוליטה נולדו שתיי גורות ושניי גורים ולנרסי גור ושתיי גורות אז היו עוד שלוש זכרים קטנים בלהקה חוץ מקלרנץ אבל הם לא היו עדיין איום בשבילו. "הכול בסדר" ענתה לבנה "פימה היתה קצת חולה הבוקר אבל עכשוו כבר נראה שזה עבר לה", בגלל שהשלישיה היתה פגה הגורות נהיו חולות קצת מדיי פעם אבל זה עבר להם תוך כמה שעות או דקות כול פעם , שרפול נכנסה אל המכסה הקטן בשיח שבוא שכבה לבנה והחלה לעזור לה להניק, "ראיתה כבר את הגורים של נרסי?" שאלה "לא" ענה קלרנץ "איפו הם?" , שרפול לקחה את קלרנץ למקום בוא שכבה נרסי עים גוריה והשאירה אותו שם "כבר נתת להם שמות?" שאל קלרנץ "א.. עוד לא חשבתי על זה ממש" ענתה נרסי ובאמת ראו שסוגית השמות עוד לא התרידה אותה , הריי היא ילדה רק לפניי מספר ימים . קלרנץ ישב קצת עים החתולה השחורה המניקה ודיבר איתה קצת , היא נורה רצתה לשאול על ארתיקה אבל פחדה והתבישה אז ויתרה על השאלה החשובה. באותו יום קלרנץ הלך גם לבקר את לוליטה שהיתה מרוצה מהרביעיה הקטנה והתרגשה מחוית האימהות, "לאן כולם הולכות?" היא שאלה כשראתה את נקבות הלהקה נוהרות אל מקום מסוים "אלך לראות אמר קלרנץ", הוא יצה מפח הזבל הקטן בוא שכנה לוליטה ופינה לעצמו דרך בין הנקבות הנרגשות "זוזו זוזו" אמר "מה יש שם שכולכם רוצות כול כך לראות" , לפניי שאחת מהן הספיקה לענות הוא ראה, פימה שוב חלתה וזה נראה גרוע מהרגיל "זה כמו בבוקר" אמרה לבנה בקול רועד "אבל היא ככה כבר שעות", המצב לא נראה טוב, הגורה המזערית רעדה כולה ונראתה כמצוננת, "יהיה בסדר" אמר קלרנץ, אבל הוא לא חשב ככה....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
