סיפורו של קלרנץ
סיפור על חתול מרגע הלידה עד רגע המוות |
| 10/2007
פרק 29 : מה עבר על צינק
"אחריי שגורשתי על ידיי ג'רנס" התחיל לספר צינק" הסתובבתי קצת עיר אתה יודע , צדתי פו צדתי שם נמלטתי מכלבים מכוניות וחתולים גדולים ואחריי שבוע שבועיים חשבתי שאוליי הבסתה את ג'רנס ורציתי לבדוק אוליי תתן לי להשאר אז חזרתי, אבל אתה כבר לא היתה וג'רנס עדיין שלט, לא רציתי להתקל בוא אז הלכתי בלי שיסים לב אל הגדר שם שכב קינש, הוא היה גוסס עדיין מהפצעים ועמד למות "צינק מה אתה עושה פו?" שאל אותי "לך לפניי שג'רנס ימצא אותך" "רק רציתי להגיד לך שלום" "אינ רואה שאתה לא במצב טוב" "ממש לא" אישר את דבריי קינש " אני לא יכול לזוז והפצעים הזדהמו לי שוב ויש לי כדור פרווה שאני חלש מדיי כדיי להקיא " , בשלב זה הוא עצם את עינוו אבל המשיך לדבר , הוא סיפר לי על איך שאסטיק משתלבת יופי בלהקה והפכה לציידת הראשית ואיך שג'רנס גירש אותך אבל בדיוק שהתחיל לספר לי על הנקבות הצעירות שכבר בהריון הוא הפסיק לדבר "קינש" אמרתי "קינש אתה בסדר?" , הוא לא ענה, הוא מת ואני היתי האחרון שדיבר איתו... עזבתי את המקום והתחלתי ללכת לכיוון שקינש אמר לי שאתה הלכתה אלוו כדיי שתקבל אותי ללהקה שלך בתקווה שיש לך אחת ופגשתי בדרך חתול ג'ינג'י לבן אחד בשם גרליר שסיפר לי שהוא היה מנהיג הלהקה לפנייי גציונק וכיוון אותי למקום שהלכתה אלוו . ככה הלכתי כמה ימים ולילות ויום אחד שכבר היתי ממש קרוב אל הביניינים הלבנים פגשתי חבורת זכרים אנושיים חצי בוגרים , הם תפסו אותי והחזיקו אותי ברגל , ניסיתי לברוך אבל הם היו חזקים ממני והחזיקו אותי במקום, אז הם הוציאו מחור בפרווה שלהם מקל מחודד וכירבו אותו אליי, נבהלתי וצרחתי אבל הם לא שיחררו אותי ותקעו את המקל המחודד ברגלי, דיממתי אבל הם לא הוציאו אוו מהרגל שלי, צרחתי מכאב , זה היה יותר משפיל אפילו מהגירוש שלי מהלהקה, ואז הם חיברו לשתיי קצוות המקל המחודד שהיה תקוע ברגלי חבלים ואת הצד השני של החבלים הם קשרו לעץ, כך השאירו אותי תלוי על המקל שברגלי גבוה גבוה בלי לפול, הדם זרם בחלקו לראשי ובחלקו מחוץ לרגלי אבל הם לא הסתפקו בזה, הם בוציאו מכשיר אש מאותו החור בפרווה שלהם והחזיקו אותו כשהאש יוצת בטרוף ממנו מתחת לראשי, ואני עדיין היתי צורח ותלוי באותה הצורה הנוראית , הם כירבו את מכשיר האש לראשי צוחקים בפראות כשפרוות ראשי החלה להשרף ועורי החל לחטוף כויות", קלרנץ שם לב עכשוו שראשו של צינק באמת היה מאט קרח ," לבסוף אחריי מה שנראה לי כשעות הם חיבו את ראשי הורידו אותי מהעץ וזרקו אותי תחת ערמת גרוטאות במקום בוא לא היתי יכול לזוז" "הם לא אכלו אותך!?" שאל קלרנץ "לא, אני חושב שזה בגלל שיש להם מספיק אוכל "אז למה להם לפגוע בך עים כך?" שאל קלרנץ שאלה שקינץ לא ידע את התשובה אליה , ובכול זות הוא ניסה " אני חושב שכמו שהגוף שלנו אומר לנו לצוד גם הגוף שלהם אבל אחריי שהם צדים הגוף שלהם לא אומר להם לאכול "אז למה הם לא הרגו אותך?" שאל קלרנץ "וובכן" חשב בקול צינק "אנחנו יודעים שהציד מוצלח שאנחנו רואים את הסבל בעינייהעכבר לא כך?" "כן" ענה קלרנץ "אז הסבל שלנו בוודיי נותן להם סיפוק כאילו הצייד מוצלח" קלרנץ הנהן "כן מה קרא אחריי זה" שאל "היתי מתחת לערמת הגרותאות עד הערב ואז עוד איזה גור אדם הרים אחת הגרוטאות שחסמו אותי וברחתי עד לפו , ואז הרגל שלי כבר ממש כאבה בגלל הריצה אז יללתי, ואז אתה הגעתה"..."ומה קרא לזנב שלך?" שאל צינק כדיי להפיג את השתיקה שנוצרה שם וגם מתוך היתענינות "או זה סיפור ארוך" אמר קלרנץ "יש לי זמן" חייך צינק....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
