סיפורו של קלרנץ
סיפור על חתול מרגע הלידה עד רגע המוות |
| 10/2007
פרק 35 : קורלשה
כול הלהקה דיבדרה על הגרוש של סטנור, קלרנץ היה בתוך שדרטיל לא יהווה בעיה גדולה עכשוו אז וגם בגלל שהוא היה חולה כבר במיילה הוא הרשה לעצמו ללכת לבקר שוב את לבנה, "הצלחתי" אמר כשהגיע למקום בוא היא שכבה כבר למעלה משבועיים "הבסתי את סטנור" , לבנה חיכה ככול שעלה בכוחה "אתה נדבקתה אמרה" כדיי לפוצץ מעט את הבועה "אתה עכשוו חולה כמוני, הפרשות נוזלות מאפך ועינך והעין השמאלית כבר כמעט סתומה" "כן" אמר קלרנץ "אמרתי לך שלא תשב לידי"קלרנץ לא ענה ונתן ללבנה את העכבר שצד עבורה "אני לא רעבה" אמרה... חתולים תמיד רעבים אלה עים הם ממש ממש חולים "לבנה?, לבנה את בסדר?" שאל קלרנץ כשלבנה נפלה פטעום על הרצפה והחלה להשתעל, עיניה כבר היו סתומןת לגמרי ופרצופה היה דביק ומלוכלך מההפרשות של אפה , היא לא ענתה לו והוא נלחץ "לבנה דברי איתי! את בסדר!?" , הוא ידע שהיא לא בסדר, אלה היו השלבים האחרונים של המחלה החתולה הפרסית האומללה התעוותה וריר נזל מפיה "לבנה!!!" צעק קלרנץ בפניקה כשהוא מתבונן בגורל שהסיפטומים שלו חזו לו "דברי אליי קורלשה!!! " , מאז שהיא סיפרה לו את סיפורה ועל השם שאימא נתנה לה הוא לא השתמש בוא, "אל תמותי קורלשה!! אל תמותי לי עכשוו!!!!!" היא לא ענתה ורק המשיכה להתעוות וההפרשות נזלו ממנה כמו נחלים "קורלששששששההה!!" צעק קלרנץ, אבל היא לא ענתה, היא הפסיקה להתעוות ושכבה על הריצפה כשכול ההפרשות מאפה נוזלות על גופה ומלכלכות את פרוותה הלבנה הארוכה,הוא שם את ידו על פיה אבל היא לא נשמה וידו התמלאה בהפרשות, הוא שם את עוזנו על חזהא כדיי לשמוע עים היא חים אבל ליבהנ לא פעם עוד ולחיו ועוזנו התמלאו גם הם בהפרשות , זבובים החלו לעופף סביב הגופה המצחינה וקלרנץ הלך, כול החתולים הביטו בוא והבינו כי קורלשה, החתולה שכיבלה שם מבניי האדם. מתה..... טינקל וקילמן עוד זכרו א אימם והיה להם קשה לקבל את הבשורה על מותה, גם שרפול שלא ראתה אותה שבועותייה האחרונים כמעט הלכה לראות את הגופה למרות המחלות אבל לבסוף התחרתה, חוץ מהן ומקלרנץ הלהקה המשיכה כהרגלה, המאבקים בין החתולים הזכרים המשיכו וקלרנץ נעלץ להמשיך להלחם על שילטונו....
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
