הוא אומר לך שאת שקועה בתוך העולם שלך.

הוא אומר לך- תצאי מזה.

הוא אומר שאת קרה ומעצבנת

ושכדאי שתצאי כבר מהדיכאון.

הוא טוען שיש עולם יפה בחוץ וששלך שחור.

הוא כועס כי בעולם שלך הוא לא נמצא

וכי בעולם שלך אין אף אחד.

הוא יודע שאת משקרת כשאת אומרת כלום,

הוא יודע שהוא היחיד שאכפת לו,

וכבר נמאס לו שיהיה לו אכפת.

הוא מרגיש שאת סתם נושמת, אם בכלל.

הוא רוצה להמשיך הלאה, אבל הוא תקוע איתך.

יודע שאם יעזוב תתפרקי

ואולי תפסיקי לנשום בכלל.

את מחייכת, צוחקת, קופצת, רוקדת, משתוללת

ועדיין לא שמחה.

הוא תוהה אם יש אצלך תקווה בכלל

או שפשוט לעזוב אותך עכשיו.

נכתב לפני ממש הרבה זמן.

פשוט החלטתי לשים את זה עכשיו.

וזהו זה. נגמר.