אני בתקופה שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
מצד אחד אני יודעת שאני צריכה להמשיך עם הלימודים האלה ולעבור את המבחן שסוףסוף יכניס אותי לאוניברסיטה... מצד שני כלכך אין לי כוח... אין לי מוטיבציה.. לא היה לי רגע של שקט מאז הבגרויות המלחיצות..
אמא לא מבינה מה זה חופש.. " לא לא לא תלמדי תסימי אחר כך יהיה לך את כל החופש בעולם!!" לכו תסבירו לה שזה לא ככה..
למה אין לי מוטיבציה למשהו שאני כלכך רוצה?!
אני כלכך מפחדת לאכזב את ההורים.
אבל מצד שני... כל מי שמתחיל ללמוד פה אוניברסיטה הוא בן 19 מינימום... ככה שזה לא נורא אם תהיה לי שנה לעצמי..
בע לא יודעת..=\
אני מרגישה שלאף אחד לא איכפת ממה שיש לי להגיד... תחלס זה הבעיות שלי.. למה שיעניין אותם יש להם את שלהם... עם אמא גם אי אפשר לדבר.. אז מה נשאר?
הבנים שכביכול משחקים אותה מעונינים בי מעונינים רק במשהו אחד.. והם לא מתביישים להגיד את זה בגלוי.
גאד זה כלכך מעליב. והוא אומר את זה כאילו כלום. כן. ככה זה. אני לא מעוניין במה שיש לך להגיד. אני יותר מעונין בחלק השני.
ואחרי שאמרתי שנפגעתי הוא אוחמר לי שהוא לא מרגיש שהו חייב לי משהו... טכנית אולי זה נכון. אבל נמאס לי לתת מעצמי כלכך הרבה ולקבל חרא בתמורה. אז לא שכבתי איתו.. אבל עדיין..
טוב לנושא אחר.
נרשמתי למכון כושרר D:
אז חוץ מהמאמן עם התחת המיוזע והסבתץות שגוררות את הציצים על הרצפה בחדר הלבשה ממש ממש נחמד לי שם. אפילו שהלכתי רק פעמיים.. אבל היום אני בהחלט הולכת!
וויש מי לאק!
טוב מספיק להיום
3>
Your'e the only one you need
Because your'e the only one youv'e got
וקצת טינספו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JustThin