שוכבת במיטה, מסתכלת

למעלה ...

הדמעות שוב מציפות את

העיניים .

לא יכולה לעצור אותן, אין

בי את הכוחות .

חושבת איך זה קרה, למה

זה קרה ?

איך בשנייה הכל השתנה .

אולי עכשיו טוב לה יותר ,

אולי היא לא סובלת ..

אולי כיף לה שם להתרוצץ

בין המלאכים ,

אולי כבר לא כואב לה יותר .

הלוואי והייתה מנצחת את

המחלה הארורה, הלוואי .

אני קוראת, קוראת כל כך הרבה בלוגים, גם בישרא בלוג וגם במקומות

אחרים על האנורקסיה .

על התופעה הזאת שכולם קוראים לה " אנה " או " מיה " .

אתן, כל הבנות שאומרות שהן שואפות וצמאות לרזון ולשלמות ,

אם רק הייתן מבינות כמה בנות נפלאות נקטפו מאיתנו והלכו לעולמן

כי הן חשבו שאנה מאחוריהן, כי הן חשבו שאנה עושה טוב, כי הן

חשבו שאנה תומכת ואנה שם .

אם רק הייתן מבינות, שהבנות האלה שמתות כל יום בגלל אנה הארורה

הזאת הגיעו ' לפסגה ' והן מהר מאוד רצו לרדת ממנה .

אבל הן כבר לא יכלו, כי אנה שלטה בהן, כי אנה יודעת לעשות רק רע .

אתן מתחילות עם זה, ואתן חושבות ' אני לא אגיע למצב הזה,

אני חזקה יותר, אני לא אתן לזה להשתלט עליי '

אתן חושבות לעצמכן עוד כמה קילוגרמים ואני אהיה מושלמת .

אבל לאט לאט זה כבר הופך למשהו שמשתלט על המוח, משהו שלא נותן

לך לעצור, את ממשיכה לרדת ולרדת, עד שאת מגיעה למצב שהגוף

כבר לא יכול .

לא יכול להכניס לעצמו אוכל, לא יכול להבריא .

אל תיקחו חלק בזה, אל תיכנסו לזה, ואם אתן לא שלמות עם הגוף שלכן

תעשו דיאטה בריאה עם מעקב .

אל תרעיבו את עצמכן, אל תקיאו, אל תעשו רע לעצמכן .

כי אתן כל כך תתחרטו, וכי כשתרצו לעזוב ולשחרר אתן כבר לא תוכלו,

כי זה ישלוט בכן, ולא יעזוב אתכן .

כשתפלו, אנה לא תיהיה מאחוריכן ותחזיק אתכן, אנה תהרוג אתכן .

אני רושמת את כל זה, ואני מתכוונת לכל מה שרשמתי מילה במילה ,

אבל כשאני מסתכלת על עצמי במראה, במציאות -

המראה מראה לי ההפך, יותר נכון, מראה לי את המציאות המכוערת .

לא יודעת מה קורה לי .

" אל תרזי יותר, אני לא רוצה לאבד אותך "

זה מהדהד לי בראש \:

ביצ'ית קטנה *

מצטערת שלא הייתי כאן, עברתי דירה ..

אז הייתי בסידורים של הרגע האחרון, אבל עכשיו

אני כאן, ואמ נחמד לי D:

שבוע טוב, וצום קל למי שצם 3>