ועכשיו היא מאושרת ,

הכל מאחוריה ...

מחייכת לכל עבר ,

כבר אין עצב בעיניה .

מרשה לעצמה לצעוק,

לדלג שכולם יידעו שהיא

מאושרת .

היא כבר לא אותה אחת ,

היא ילדה אחרת –

ילדה מאושרת .

כוכבי ערוץ הילדים באו לעיר שלי, הלכתי לשם ומה שאני יכולה להגיד זה

שהיה מצחיק, כלכך מצחיק .

אכן כן, תצחקו תגחכו הלכתי לראות את עיר ערוץ הילדים, אבל לא בשבילי

באמת שלא בשבילי, הלכתי בשביל אחי הקטן .

בהתחלה הגעתי לשם עם אחי הקטן, והיה על הבמה מישהו לא מוכר שניסה

להעביר את הזמן לא בצורה הכי מוצלחת אם אפשר להגיד, עד שכוכבי ערוץ

הילדים ייזכרו לבוא .

חיכיתי לחברה שלי, מאיילי והיא החליטה שהיא משחקת איתי מחבואים ,

והיא ניצחה בסוף כי באמת לא מצאתי אותה אחר כך ..

אבל אז פגשתי עוד חברה, שבאה עם הבת דודה הקטנה והמדהימה שלה ,

וכמובן שגם קראתי לאהוב שלי, כי רציתי לראות אותו, וסתם כי התגעגעתי אליו ..

" באלך לבוא לעיר ערוץ הילדים ? " ואני אומרת את זה בקול של

ילדה קטנה שמתחננת שיבוא ,

" אוקי, אני בא ! " ואכן בלי הרבה מילים ובלי הרבה שאלות הוא בא, וכשהוא ראה

אותי הוא אמר לי " טוב שהתקשרת אליי, בדיוק רציתי להיפגש איתך הערב,

ממש התגעגעתי אלייך " .

אז אני, חבר שלי וחברה שלי ובת דודה שלה הקטנה, ואחי הקטן העברנו את

היום בצחוקים, שרנו כמו מטורפים כמה שירים של ערוץ הילדים  [" ערוץ הילדים,

המקום האמיתי.. שלילילילילילי ...... " ]

והיום הזה הפך לעוד יותר הזוי, כשחבר שלי פגש כמעט, בעצם .. לא כמעט

את כל המשפחה שלי . אני לא נלחצתי, כי דווקא חיכיתי לרגע הזה,

אבל הוא כלכך ביישן וחמוד כזה, והוא ממש היה אדום שאמא שלי חייכה אליו

ואמרה לו " שלום " והוא ממש רצה לקבור את עצמו באותו רגע כשהוא התבייש .

אבל מה שכן, הוא התחבב על כולם במיוחד על אחי הקטן,

אחי הקטן מכיר אותו יום אחד והוא כבר מרגיש שהוא חבר שלו כל החיים,

גם אחי הגדול פגש אותו ואמר שהוא ילד טוב.

אחי הקטן הצחיק אותי, כשעליתי הביתה הוא אמר לי " הוא ילד טוב חבר שלך,

אל תיפרדו " והוא עשה לי סימן עם האצבע, סימן של נו-נו-נו .

" כן המפקד ! " ופשוט צחקנו, זה היה ממש מצחיק איך שהוא אמר את זה,

והוא כזה קטנטן, רק עולה לכיתה ג' וכבר יש בו ניצוצות של ערסיות ~.~

מצחיק D :

ביצ'ית קטנה *

שבת שלום, ותודה לכולכם על התגובות

המדהימות שלכם בכל הפוסטים, באמת ^^

" אז .. לילה טוב ? "

אומר ברכות, ואני מביטה

אל תוך עיניו הסוחפות .

מסתכלת עליו במבט

שאי אפשר לעמוד בפניו ,

הוא נושק לי ברכות .

מחבק באהבה כמו שרק

הוא יודע ,

אומר משפטים ומילים

שמצליחים בי לנגוע ..

אוהב אותי בפשטות,

בתמימות –

כמו שרק הוא יודע .

יום שבת, 16.8.2008 –

תאריך חשוב, תאריך משמעותי, לפחות בשבילי .

יום האהבה, וגם חודש וחצי עם האהוב שלי ..

נפגשנו אתמול בערב, שנינו ילדים שלא אוהבים הרבה רעש סביבם ,

לכן לא עשינו משהו מיוחד כמו לצאת לאיזה מסיבה שיש ביום האהבה ..

עשינו את זה בפשטות, כמו שאנחנו יודעים .

להיפגש ולהיות ביחד, מחובקים בלילה לשבת על ' הספסל שלנו '

אין יותר טוב מזה לדעתי .

ישבנו מחובקים, מחזיקים את היד אחד של השני, ומקווים שהרגע

הזה לא ייגמר לעולם, היה רגע של שתיקה, ואני כמובן – אחת שלא

אוהבת שתיקות, שאלתי אותו " אז .. איך אתה מסכם חודש וחצי

עם החברה שלך ? " וקרצתי לו ועשיתי את הפרצוף שהוא אוהב ..

" את האמת להגיד לך ? "

והוא ראה שעל הפנים שלי היה מבט מבוהל .

" זה החודש וחצי הכי טוב שהיה לי, החודש וחצי שהייתי בו הכי

מאושר בחיים שלי ..... "

אפשר להגיד שבאותו רגע הלב שלי נמס, אבל לא הוצאתי מילה

פשוט חיבקתי אותו חזק חזק ואמרתי לו " אני אוהבת אותך "

הוא נישק אותי בעדינות ואמר " גם אני אותך, יותר מדיי "

אולי אני עוד צעירה מדיי כדי להבין אם זאת אהבת אמת, וכמו שאמרתי

לפני כמה פוסטים החשש שזה ייגמר עדיין קיים, אבל אתם צודקים,

אם אני אשקיע את הזמן והמחשבות על הפחד שלי, אני לא אהנה

ממה שיש לי בידיים .

אבל זה טהור, וזה תמים ואני אוהבת אותו .

אני גאה להגיד שאני מאושרת, ושזאת פשוט תקופה נפלאה :)

ביצ'ית קטנה *

באיחור אבל .. יום אהבה שמח♥ 

שלקחתי מהן את הכפתור בפוסט ות'כותרת

של הבלוג ^^

שוכבת במיטה, מסתכלת

למעלה ...

הדמעות שוב מציפות את

העיניים .

לא יכולה לעצור אותן, אין

בי את הכוחות .

חושבת איך זה קרה, למה

זה קרה ?

איך בשנייה הכל השתנה .

אולי עכשיו טוב לה יותר ,

אולי היא לא סובלת ..

אולי כיף לה שם להתרוצץ

בין המלאכים ,

אולי כבר לא כואב לה יותר .

הלוואי והייתה מנצחת את

המחלה הארורה, הלוואי .

אני קוראת, קוראת כל כך הרבה בלוגים, גם בישרא בלוג וגם במקומות

אחרים על האנורקסיה .

על התופעה הזאת שכולם קוראים לה " אנה " או " מיה " .

אתן, כל הבנות שאומרות שהן שואפות וצמאות לרזון ולשלמות ,

אם רק הייתן מבינות כמה בנות נפלאות נקטפו מאיתנו והלכו לעולמן

כי הן חשבו שאנה מאחוריהן, כי הן חשבו שאנה עושה טוב, כי הן

חשבו שאנה תומכת ואנה שם .

אם רק הייתן מבינות, שהבנות האלה שמתות כל יום בגלל אנה הארורה

הזאת הגיעו ' לפסגה ' והן מהר מאוד רצו לרדת ממנה .

אבל הן כבר לא יכלו, כי אנה שלטה בהן, כי אנה יודעת לעשות רק רע .

אתן מתחילות עם זה, ואתן חושבות ' אני לא אגיע למצב הזה,

אני חזקה יותר, אני לא אתן לזה להשתלט עליי '

אתן חושבות לעצמכן עוד כמה קילוגרמים ואני אהיה מושלמת .

אבל לאט לאט זה כבר הופך למשהו שמשתלט על המוח, משהו שלא נותן

לך לעצור, את ממשיכה לרדת ולרדת, עד שאת מגיעה למצב שהגוף

כבר לא יכול .

לא יכול להכניס לעצמו אוכל, לא יכול להבריא .

אל תיקחו חלק בזה, אל תיכנסו לזה, ואם אתן לא שלמות עם הגוף שלכן

תעשו דיאטה בריאה עם מעקב .

אל תרעיבו את עצמכן, אל תקיאו, אל תעשו רע לעצמכן .

כי אתן כל כך תתחרטו, וכי כשתרצו לעזוב ולשחרר אתן כבר לא תוכלו,

כי זה ישלוט בכן, ולא יעזוב אתכן .

כשתפלו, אנה לא תיהיה מאחוריכן ותחזיק אתכן, אנה תהרוג אתכן .

אני רושמת את כל זה, ואני מתכוונת לכל מה שרשמתי מילה במילה ,

אבל כשאני מסתכלת על עצמי במראה, במציאות -

המראה מראה לי ההפך, יותר נכון, מראה לי את המציאות המכוערת .

לא יודעת מה קורה לי .

" אל תרזי יותר, אני לא רוצה לאבד אותך "

זה מהדהד לי בראש \:

ביצ'ית קטנה *

מצטערת שלא הייתי כאן, עברתי דירה ..

אז הייתי בסידורים של הרגע האחרון, אבל עכשיו

אני כאן, ואמ נחמד לי D:

שבוע טוב, וצום קל למי שצם 3>