מחשבות שקופות

חזרתי.

משהו קורה פה ואני אפילו לא יודעת מה.

כל היום מסתובבת עם גוש עצום בגרון שלא מצליח לזוז משם.

עם מועקה בחזה, לא מצליחה לנשום.

לא מצליחה לשתף.

(יאללה פוסט דיכאון ראשון. (: )

מצטערת.

'Cos all of the stars are fading away'
Just try not to worry
You'll see them someday
Take what you need and be on your way
And stop crying your heart out'

תקופת ביניים.

*לא כתבתי כלכך הרבה זמן, ועכשיו אני פשוט לא מצליחה.

יש לי כלכך הרבה להגיד, וכל שניה הוא עומד להתפוצץ. אז אני מנסה למנוע את ההתפרצות ולהוציא את זה לפניי.

חוסר אונים מטורף. לא קשורה לשום מקום, נספחת. לא מוצאת את עצמי ליד אף אחד, אף אחת.

 אחת התקופות הרעות שלי, אבל באמת למדתי ממנה. אז גם מזה כנראה אפשר להפיק את הטוב ביותר.

"Running over the same old ground.
What have we found? The same old fears "

-בסופו של יום אתה הולך לישון עם עצמך, לבדך. איך תרגיש!?
אז בחרתי דווקא להיות שלמה עם עצמי בסוף כל יום כשאני לבד במיטה. משחזרת את היום הזה ומקווה שהמחר יהיה טיפה יותר ברור.

לראות את ההתפחויות של הדברים.

אז בשביל להיות שלם עם עצמך באמת בעולם הזה צריך להיות קצת מזויף, ובאמת שני לא מצליחה.

אז תקופת ביניים, שינוי עצום.

זמן איכות עם עצמי. באמת שלמדתי להכיר את עצמי יותר טוב.

גם אם העקרונות שלי קצת נמעכו בדרך, הם נשארו. והם הולכים להתחזק עוד יותר.

פעם הבאה אני מקווה שאני אוכל לכתוב קצת יותר. בינתיים לעצמי.

'מילים נמסות ברוח, מה שנסגר פתוח..'