וככה זה.

לא ידעתי כמה שטוב לי עד שהחלטתי להרפות ממה שכואב.

פתאום שמתי לב שהצרות שלי, משמעותיות ככל שיהיו, מצטמקות לנוכח האנשים שסובבים אותי.

יוני. נועה. אמא. בנות הדוד הקטנות שלי.

יוני, אני רואה אותך בכל מקום עכשיו, או לפחות מקווה לראות אותך

ואני נזכרת בך בכל פעם שאני שומעת שיר מוכר או רואה משהו מדהים, ואני מיד רוצה לדבר איתך ולצחוק איתך.

אני סוף סוף מבינה למה התכוונת ואני כל כך מצטערת שכל הזמן הזה ישבת וחיכית לשובי, אבל היי, חזרתי בסוף!

עכשיו כל כולי איתך, ורק אנחנו מבינים כמה שזה לא קיטשי כי זה בכלל לא קשור לרומנטיקה, זה קשור לאחווה וחברות.

אני יודעת שהם פגעו בנו, שניהם הרסו אותנו השנה אבל בוא נפסיק להתרכז בהם כי הם בכלל לא חשובים יותר,

הם לא ירחיקו אותנו יותר ולא ידכאו ולא ימנעו מאיתנו לצחוק.

ולא אף אחד אחר.

שומעת דמיאן רייס וחושבת עלייך.