?

פותחת עוד בלוג.

אולי הבלוג ה5 שאני פותחת רק כדי לפרוק, לכתוב את כל הרגשות המזדיינים שלי.

כל אלו שאין מה לעשות איתם חוץ מלהרגיש אותם.

ועכשיו אני לא מצליחה לכתוב שום דבר ממה שרציתי וכל מה שאני מרגישה זה עצב בגרון.

אני מרגישה כמו ילד קטן שנאבד בקניון... לבד.

היום הזה איכשהו הביא לי ככ הרבה אפשרויות להיות שמחה,

אבל אני לא צריכה כלום. רק שמישהו שישים לב אליי. אבל אף בחור לא שם.

זה הכל.

ככל שאני חושבת על זה נראה כאילו זה הדבר היחידי שיעשה אותי שמחה.

אז למה אני ככ מפחדת מזה?

רוצה לפרוץ כבר את החומות שלי שבניתי כל החיים בערך. אני לא יודעת אם כדאי.

אף אחד לא יכול לעזור לי עכשיו.