החיים בחיוכים

חזרתי הביתה ובפעם ה111 אני מאוד מדוכדכת... הבית עושה לי רע ואני ממש מעדיפה להשאר בפנימייה....

יש המון אנשים בפנימייה שלי שחושבים שזו פימייה חרא ורע להם שם ולא בבית אבל אצלי זה הפוך...

ההורים שלי מבקרים אותי על כל דבר שאני עושה ואפילו שדיברתי היום עם אמא שלי וקבענו כמה "כללים" שבהם הם לא יציקו לי על כל דבר שאני עושה, לא משנה שבמילא אבא שלי לא יעמוד בהם אבל לפחות אמא...

חבל לי שאין לי כל כך אפשרות להפגש עם אנשים כשאני לא בפנימייה, (לפחות זה היה משהו נחמד לעשות בסופי שבוע...) אבל הביעה היא שכולם גרים ממש רחוק ואנשים שגרים קרוב יותר הם בני 12-14 וסתם מפגרים לאאלה....

אז אני מעסיקה את עצמי עם שטויות של יצירה ומקווה שזה יעבור מהר...

לילה נעים כפרות... שלכם יוליה