so fucking special

כתבתי שיר, סופסוף, אחרי הרבה זמן שהמילים נתקעו לי בגרון ולא יצאו. רוצים לעזור לי למצוא לו שם?

שיר ללא שם.../אני.

ספרי לי, מה עבר עלייך?

מיהו האיש שגורם לדמעות ליזול מעינייך?

מדוע אף פעם אין צחוק על שפתייך?

למה אף אחד לא רוצה אלייך?

ספרי לי, מדוע את תמיד לבדך?

מדוע, אין אף אחד לצידך?

למה אין כבר אור בפנייך?

מדוע אף אחד כבר לא מקשיב למילותייך?

האהבה, את האור שבך כיבתה,

כבר לא בוערת בך הלהבה,

כבר אין בך תקווה,

אין מי שיגיד את המילים להן חיכית,

בשקיקה.

את לבדך.

למה את תמיד יושבת בחושך?

ולמה את שותה כ"כ הרבה?

מדוע את מרבה להסתגר?

למה את חושבת,

שמהחיים האלה, כבר לא תשיגי יותר?

האהבה, את האור שבך כיבתה.....

תפסיקי לבכות,

נגבי את הדמעות,

עוד יבוא יום חדש שבו,

תוכלי את עצמך מחדש לגלות.

מסתבר שרק כשכואבים, רק אז, יוצאות המילים. כן, ניחשתם נכון, "סיפור האהבה" שלי, נגמר. עצוב? כן. יעבור.:/

(לא יודעת למה הפונט הזה מסרב להתקטן, אל תתיחסו.)