הגיגיו הנסתרים של מר בלאקי ומיסטר סול

למחרת, בעת שידידו שהה שעות אינספור במשמרת בעבודתו הגשמית, הרגיש מר סול בדידות מצטברת שהחלה לאטום אותו, בעת שבילה את שעות יום ראשון החופרי והקריר לבדו בביתו הסגור של מארחו.

בשביל עכברוש מלומד, הרגיש מר סול את קירות השמיים האפרוריים סוגרים עליו, לוחצים אותו פנימה עד שבקושי הצליח לקחת נשימה חנוקה נוספת. כחול השמיים האפרורי אילץ אותו בכוח בלתי נראה לצאת אל מחוץ לחדר עבודה בו הופיע ונעלם.

הפעם, כשידידו לא היה לידו, מצא הוא את עצמו מושך בזנבו השעיר למחצה רק כדי להרגיש את הכאב ולהיעלם מהעולם הזה אל עולמו שלו; הלא זהו מישור החלומות.

אבל איך יכולה דמות חלום להיעלם מתוך מציאות אחרי שקיבלה חיים... ויותר מזה; תכלית?

הוא הרגיש כמו בריאתו הקטנה של אלוהים; כי הרי לכל קיום היו חיים וכמובן שהייתה תכלית. זאת הייתה הנוסחה הסודית של הבריאה!, כך הוא הבין לאחר שעות של מבטים רצופים וממוקדים על האפרוריות שעל הקירות השמיימים, עד שדמו בעיניו לעננים ומשם מבטו המרוכז להפתיע תיעתע בו ובעת שהצבעים האפרוריים התערבבו יחדיו, הסתחררו הם סחור סחור לצורות שונות ומשונות משם הפכו לחיים. בעומק מחשבותיו התבצבצה ההבנה של הבריאה הגדולה.

קיום=תכלית+חיים. הוא חשב לעצמו.

אבל האם עכברוש כמוהו גם יכול לשחק את תפקיד האלוהים ולברוא חיים ותכלית מכלום?

"לא," הוא ענה בקול רם למחשבתו שלו. "חסר משהו."