פרק 2. - הסיפור שלי.
"מלך הכיתה"
מהפרק הקודם : "אחחחחחחחחח תזהר!"
מולי עומדת ילדה שנראית לי בכיתה י' , נראית בסדר , גוף סבבה פנים נחמדות שיער חום ארוך
עניים חומות רגילות וגדולות , ושפתיים שממש אהבתי 
(המבין יבין)
הסתכלתי עלייה כמה שניות לפני שנזכרתי , "ואי סליחה לא ראיתי אותך" "שמתי לב" היא סיננה בעצלנות.
"נשפך לך כל הברד, אני מזה מצטער" "טוב לא נורא, אבל אולי אם תתן לי לעבור אני אצליח לקנות חדש בכמה שניות שנותרו להפסקה הזאת, מה דעתך?" "ואללה מצטער.."
זזתי ונתתי לה לעבור, סתם חשה כוסית נו באמת.. ראיתי פי מליון יותר יפות.
אבל משהו גרם לי לסובב ת'מבט שוב , היא כבר מזמן הפסיקה להסתכל.
הסתובבתי והלכתי לכיוון הכיתה, ראיתי את נטע בדרך.. נטע ילדה מהכיתה שלי נראית טוב, פעם רציתי אותה - פעם פעם, בכיתה ח' למדנו באותו יסודי, הייתה יותר יפה פעם..
"הא נטע" מסנן אלייה. "היי מותק, בא לכיתה?" "מה לומדים תזכירי לי?" "אומנות הקולנוע, י'דפוק!"
"הא אומנות הקולנוע, אז זה בכלל לא כאן.. נו איפה אנחנו?" אמרתי בעצבנות.
"בוא" היא תופסת לי את היד ומושכת אותי לכיוון המדרגות.
"למה לא עושים מעלית בבצפר המעאפן הזה יא אללה" סיננתי לעצמי, ונטע שמעה.
"כולה שלוש קומות איי איי איי אפשר לחשוב אתה זקן בן 90"
"שתקי" אמרתי והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה בכעס, כנראה שלירון צודקת אני כ"כ עייף אין לי לכלום, והמוח שלי לא עיכל את הבשורה שאני ער כבר .
שיעור אומנות הקלונוע עבר סבבה , משעמם האמת .
הפסקה גדולה , 25 דק' יצאתי וישבתי עם עמית וליאור.
"איך יודעים שמישהי רוצה אותך?" סינן עמית.
"היא תבוא ותגיד לך..?" ליאור ענה.
"אין סיכוי" עניתי.
"אם היא רוצה אותך היא תהיה זבל אלייך" אמרתי כשאני מסתכל על אותה ילדה שהתנגשתי בה בקפיטריה, עוברת מרחוק.
"איזה שטויות,מה אנחנו בגן?" ענה עמית.
"באמת תיאוריה מטומטמת" ענה ליאור.
"כבר לא יודע" אמרתי בלחש.
"אז מה, אתם באים היום למסיבה של הדר מי"ב6?"
"כן אני הולך, צריך בנות.. 
" אמרתי בקלילות.
"גם אני, אנחנו הולכים ביחד" אמר ליאור,ונתן לי טפיחה על הכתף.
צלצול, עד אז הספקנו לדבר על עוד כמה דברים.. על ההפסד של הפועל ת"א (הקבוצה שאני אוהד)
על כמה חרא הכדורגל הישראלי , ועל זה שנותרו ממש עוד כמה ימים ספורים עד סוף הקיץ וחייבים
ללכת לתפוס צבע בים, ואולי גם כמה טלפונים של כוסיות.
שעה אחרונה, אני ונטע מביטים על השעון..
"וואו,שיגמר כבר" אני מסנן באדישות.
"כן, תמיד שיעור אחרון עובר כלכך לאט.. זה משהו" היא עונה.
"אני קופאת מקור, המזגן פה הקפיא לי את השחלות" היא חוזרת.
"קר לך? יש לי סוודר בתיק רוצה?"
"כן"
"סתם אין לי" אני צוחק צחוק ממזרי.
היא עושה פרצוף מתנשא, ולא עונה.
צלצול, לוקח את הדברים , זורק את הפלאפון לכיס ויוצא החוצה.
קצת לפני היציאה מהשער אני רואה אותה , את ילדת התאונות אני קורה לה - ככה הכרנו .
משהו דחף אותי לרוץ קלות כדיי לתפוס אותך..
"היי ילדה" אני זורק - היא מסתובבת.
"היי ילד שנתקל בי היום ושפך לי את כל הברד.. מה אתה רוצה?" היא עונה באדישות מרגיזה.
"לדעת מה השם, אפשר?"
"של מי?" היא עונה בציניות.
"של ההוא מולך" היא מסובבת את המבט וצוחק.
"חח נטלי.." היא מחייכת, וחושפת חיוך מושלם.
"הא באמת? מסכן" אני עונה לה בציניות ומחייך.
"נו , לי לא לו." היא עונה.
"אני יודע, צוחק איתך" אני עונה.. היא שוב מחייכת.
"ולך?" היא זורקת בהתנשאות.
"אני.. עידן" אני אומר לה, היא שותקת ומחייכת.
"אז איפה את גרה?" אני שואל בחצי התעניינות, חצי על הדרך.
"ברחוב ד"ר כהן, ואתה?"
"אהה קרוב, אני גר בקצה השני של העיר" אני עונה.
"אוטובוס?" היא שואלת.
"כן קו 40" אני עונה לה.
"ואללה" היא אומרת, ומוציאה קופסאת סיגריות מהתיק.. אני מסתכל ולא יכול להתפאק מלשאול
"בת כמה את שאת כבר מעשנת?"
היא מסתכלת במבט מזלזל "בת 16, אני בשכבת י' אבל יחסית גדולה." היא עונה.
"קלעתי בול!" חשבתי לעצמי, ידעתי שהיא בכיתה י'.
"ידעתי שאת בי'"
"איך ידעת?" היא שואלת.
"ידעתי.."
"רוצה?" היא זורקת בקלילות.
"לא תודה, לא מעשן"
"אה ילד טוב אתה.." היא עונה וצוחקת.
"ואת ילדה רעה?" אני שואל, בעוד שהיא מתענגת על עוד שאיפה מהמקל הלבן הזה.
"לא , ילדה מושפעת" היא עונה במבט מאכזב.
"אני בטוח שאם תרצי תוכלי להפסיק בשניה.." אני אומר בנסיון לא מוצלח לנחם.
"אולי, אבל לא רוצה" היא אומרת.
"לא רוצה אז לא צריך." אני עונה,
ושותק.. מסתכל עלייה, העניים שלה מקבלות גוון כלכך יפה מול אור השמש, והם גם כאלה גדולות ועמוקות , השפתיים שלה ורדרדות ועבות ומתאים בדיוק לאורך הפנים שלה, והשיער שלה חלק ומבריק ומתיישב בצורה מושלמת על הכתפיים הצרות שלה,
התאפקתי שלא לשאול אותה אבל .. לא יכול, נו.. הייתי חייב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: