פורקת מהלב...

אז הבלוג נפתח ב9.10 נדמה לי. אבל לא הרגשתי מספיק פתוחה לכתוב בו, גם מוזה לא הייתה לי.

אפילו עכשיו אני לא בטוחה אם זה היה צעד נכון, לפתוח בלוג? לשתף את הכלל ברגשות שלי?

להוביל את הקוראים אל נבכי ליבי? אין לי מושג למה בכלל עשיתי את זה.

אולי כי רציתי כל כך לכתוב ולא היה לי איפה. רציתי שמישהו יקרא ולא היה מי.

לא יודעת, אבל לא התווכחתי עם עצמי יותר מדי. והנה - יש לי בלוג חדש.

איך מתחילים את ההתחלה? אני לא ממש יודעת, לספר על עצמי?

הלוואי וידעתי מה לספר, נו נראה..נראה מה יהיה.. אז את שמי לא אגיד, (לצערי או לשמחתי)

נערה בגיל ההתבגרות. כן, עוד אחת. מיני רבות שיש כאן באתר, שגם היא מרגישה שהא רוצה מקום משלה.

לשפוך את כל מה שהלב שלה מבקש ומרגיש. אם זה יצליח? רק הזמן יגיד ויראה.

כבר ניסיתי לכתוב בעבר, לקחתי עט ונייר, זה לא כל כך עזר.

אז מנסים את השיטה החדשנית של הבלוג, הא? טוב לפחות לי.

למה אני לא מזדהה? כדי שאם חברים\חברות\משפחה יקראו פה, זה לא ממש יפריע לי.

אז מי אני? עוד אחת שלפעמים אופטימית אבל גם פסימית.

מחייכת ולפעמים גם עצובה.. מלאת חרדות ותקווה...

וזהו.. האמת אני בתקופה של בלבול עצום עכשיו.

מנסה לגלות את עצמי, מי אני בעצם? או איך שיותר נכון לומר, לייצב את האשיות שלי.

מניחה שהבלוג הזה יעזור לי. לשתף, לפרוק, להיות יותר פתוחה לעולם, אולי גם יותר חברותית.

בתקווה שלא אתייאש בקרוב..

חזרו לבקר?

נשמה בודדה.