פורקת מהלב...

מדמיינת את השיר הזה שוב מתנגן ברקע...השיר שאני כ"כ אוהבת..זה שמעלה בי כל כך הרבה רגשות.

השיר שמזכיר לי כל כך הרבה תמונות מהעבר, מחייה בי תחושות, מלטף את העצבות ואת הגעגועים שבלב.

לפעמים אני יכולה לשמוע אותו שוב ושוב בלי שימאס, הוא יכול לעשות אותי הכי שמחה בעולם, אבל גם הכי עצובה.

בוא יכול לגרום לי לרצות להתבודד, הוא יכול לגרום לי לשמוח על תחושת "הביחד".

שיר שהוא כ"כ אני. קורא את הרגשות שלי, בלי שום בעיה. חלק מהשירים האלה שמתחברים אליהם בכל מילה.

המנגינה שלו גם, כל כך רגועה ושלווה.. סוחפת אותי אל עולם שלם של חוויות, זכרונות והמון המון געגועים, לכל מיני אנשים.. אנשים שפעם לקחו חלק ניכר בחיי. וכל אחד החליט ללכת בתקופה מסויימת, אז נתתי ללכת, היו כאלה שנלחמתי כדי שישארו, אבל כשהגורל באמת רצה? לא עזר שום דבר. לא מילים, לא מעשים, גם לא דמעות ולא הסברים.

אבל שירים? שירים עזרו תמיד. אפילו כשהיו מצבים שבהם לא ידעתי מה אני מרגישה והרגשתי כ"כ מבולבלת ורצוצה, שמתי את המוסיקה הרגועה, השקטה , את השיר הזה שהוא כל כך שלי. שמזכיר לי כל כך הרבה דברים מהעבר, אבל כשהוא מתנגן, הוא גם עוזר לי להתמודד עם כל מה שהוא מעלה בי. והוא לא משקר. כל מילה היא האמת הצרופה.

שיר געגועים כואב. אנגלי. אבל בהחלט סוחף. בהחלט שיר שיכול לרגש כל פעם מחדש. אותי.

השיר הבלתי נשכח שלי.

נשמה בודדה.