פורקת מהלב...

שאין להם ילדים.

נולד לי אח היום.

לכאורה אני צריכה להיות הכי מאושרת בעולם.

אבל זה לא, זה לא ככה...ולמה בעצם?

יודעת את הסיבה ולא מסוגלת להוציא אותה מתוכי.

קשה לי.. כשכולם מתקשרים אליי שמחים, כולם.

לי קשה לשמוח, מרגישה אשמה על כל חיוך שאני מוציאה.

כי כל פעם באה המחשבה.. שלה.. אותה אישה שהכי יקרה לי בעולם.

האושר הזה חסר.. אין לה כרגע ילדים.. וכל שניה של שמחה שלי.. היא שניה של עצב שלה.

וקשה לי עם זה. כל כך קשה לי עם זה.

איך אני יכולה לשמוח כשלי יש ולה אין?

לי יש אח חדש, אבל לה אין ילדים.

זה כל כך קשה, מעיק ומציק.

ןלמה אני בוכה עכשיו?

נמאס לי מהמצב הזה שלחלק יש ולחק אין?

איך אפשר לשמוח כשלאחרים כואב ולאחרים חסר?

איך אפשר לחייך , ומצד שני לדעת שיש כאלה שבוכים.

איך אפשר? נכון, אני לא צריכה לשלם את המחיר שלה.

אבל בכל זאת... כל כך עצוב לי עליה.. אוף.

אלוקים.. תעזור.. בבקשה.. תעזור..

מזל טוב למשפחה.