המשך לפוסט הקודם.
חברים של רון שנלחמו איתו בלבנון רצו להקדיש לו קטע.
"...יונתן כבר לא יראה אותנו מתכערים. "לעולם לא נהיה יותר יפים מעכשיו" הוא היה תמיד אומר, ואני הייתי שואל אם זה אמור לעודד, כי זה לא.
תגיד, אתה דפוק? איך אתה לא מכיר את המשחק הזה? לא יכול להיות שאתה לא מכיר.
זה נקרא "הוא כבר לא", וזה מה שכולם משחקים שנהרג להם חבר.
זורקים את השם שלו לחלל האוויר וכול מי שמסביב צריך להשלים את המשפט, לומר מה הוא כבר לא.
רצים עם זה שעות לפעמים
על המגרש, למשל, באמצע בעיטת עונשין.
גם בקטנות של הלילה, סתם ככה פתאום, מעיר את כולם, שלושים שניות אחרי שחתכו לישון.
וכשאתה בבית, נותן עבודה על החברה שלך, לא מרוכז בנו, הכי לא מתאים לך לשחק את המשחק אבל בום! הטלפון מצלצל, אנחנו על הקו,
"יונתן כבר לא", אומרים לך, ואתה חייב, כולם חייבים, לזרוק אסוציאציה, זה הכלל, ולא לחזור על אותה אחת פעמיים.
קבל דוגמא:
יונתן כבר לא יקח את אחיו הקטן לסרט.
יונתן כבר לא יראה את הפועל מביאים גביע.
יונתן כבר לא ישמע את הדיסק החדש של ציון גולן.
הוא לא יראה את שון נתקע עם השרמטוה הכי מעוותת בנהריה, ועוד אחרי שצחק על כולנו, המונגול הקטן.
הוא לא ידע כמה שזה זין שלא עומד לך.
הוא לא ידע כמה שזה טוב כשאמא גאה בך ביום שבו תתקבל לאוניברסיטה.
או למכללה, גם טוב.
הוא לא יהיה בהלוויה של סבא שלו.
לא ידע אם אחותו תתחתן.
לא ישתין איתנו מהפסגה הכי גבוה בדרום אמריקה.
לא יעשה סקי בצ'אקאלטאיה.
לא יזיין את הפרואנית הכי חמה בקאזה פיסטוק.
יונתן כבר לא ידע איך ההרגשה לשכור דירה עם חברה שלו.
יונתן לא ידע מזה להיכנס איתה לקסטרו כשיוצאת הקולקציה החדשה לחורף, וללכת לרולדין באמצע הלילה, בגשם, כי היא רוצה פתאום סופגניה, ואתה הרי אידיוט, מעולם לא ידעת להגיד לה לא.
והנה אני חושב בלב איזה מזל יש לי, שיצא לי כבר פעם להביא סופגניות בגשם.
הוא לא יבגוד בה.
הוא לא ידע איך זה לפרק רת הצורה לפצצה הכי גדולה במדינה, שרמוטה אחת מחיפה שמפתה אות לסטוץ, ואתה מבין, מאוחר מדי, שזה פשוט לא היה שווה, והאהבה שלך עוזבת.
הוא לא יבין כמה שזה כואב.
ולא ידע לעולם איך זה לשבת על הדשא עם ילד קטן, שהוא שלו, ולספר כמה שהיינו גדולים מהחיים במערבים בלבנון.
דברים של תהילה עשינו שם.
הוא לא יגיד לו.
המון דברים יונתן כבר לא..."("אם יש גן עדן-רון לשם).
רון, אחי.
איך שהיה קשה בלבנון.
קשה ולא נעים.
אבל אתה היית הגיבור שלנו.
מושא ההערצה שלנו.
הכול היית.
לפעמים בערב אני חושב עלייך.
חושב על אותו ערב שנהרגת.
בשבילינו.
אתה יודע שאני סיפרתי למשפחה שלך?
היה להם קשה.
היית ה-גבר של החיים.
רון, אני מאמין שיום אחד אני עוד יפגוש אותך שוב.
אני יודה לך, על החיים שלי.
של כולנו.
אתה הצלת את התחת שלנו.
לא רק בפעם ההיא.
כול פעם שהיסתבכנו.
שנרדמנו בשמירות או שדפקנו את הנשק.
אחי, לעולם אני לא ישכח אותך.
אוהב אותך לנצח, גלעד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נילס3>