לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Tokio Hotel


סיפור, פנטזיה, לא מקום לתגובות נאצה(:

Avatarכינוי:  שיניתי כינוי D:

בת: 31

ICQ: 317607013 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2007

פרק 34


ממ הנה הפרק, תהנו ותגיבו =]

 


על הפלאפון כתוב:

'טום'

היססתי, לענות או שמא לא, השניה הצלחתי להתגבר על העצבות השררה בי, האם אני באמת רוצה לחזור לשם? ברור שלא..

אז מה זה משנה מי הוא באמת, אני זאתי שמחליטה את אשר יהיה איתי.

לא עניתי. ידעתי כי יתקשר שוב, אך שניה לאחר שהחלטתי לענות שמעתי דפיקה בדלת,

עזבתי את הפלאפון ופתחתי את הדלת, מולי עמד ג'יימס,

"אמרת שתחזרי אליי," הוא אמר

"אויי נכון, מצטערת, פשוט..נו אתה מבין...זה לא שלא רציתי, פשוט העניין ו.." התחלתי להגיד כשהוא קטע אותי באמצע, "אני מבין, זה בסדר את לא צריכה להסביר לי" הוא אמר

"תודה, אז אממ כן, למה באת?" אמרתי וחייכתי כדי לא להראות חצופה,

"לדעת מה המצב שלך עם טום" הוא אמר, "עכשיו בסדר," אמרתי,

דיברתי איתו, והוא סיפר לי שפעם הוא דיבר עם טום וטום אמר לו שאם הוא יגע בי בכל דרך כלשהיא הוא יחטוף,

ושעכשיו הוא זה שפגע בי, אז הוא שאל אם זה תורו לחטוף...

אמרתי לו שיעזוב אותו, שיעשה מה שבא לו,

אני לא רוצה לדבר איתו, מצידי שישתגע מזה, מה שלא יעשה אני לא צריכה הסברים, לפחות לא ממנו.

והשיחה נמשכה זמן רב, ההורים שלי חזרו הביתה והשיחה הועברה לבחוץ,

לפחות לא להרבה זמן כי ההורים שלי גם, כבר טענו לאן אני נעלמת להם כל הזמן.

בזמן השיחה, הפלאפון צלצל, הפעם זה היה ביל, החלטתי לענות,

אולי זה היה מעשה מטופש, אבל עניתי,

"פאינה?" שאל ביל,

"כן?" אמרתי,

"תראי, אני יודע שאח שלי פגע בך, אבל בבקשה תדברי איתו כי הוא הולך לעשות שטות" הוא אמר,

"תראה, אני לא יודעת מה הוא כבר יכול להגיד לי, כי הבעיה שאני לא צריכה שום הסברים, ואיזה כבר שטות הוא הולך לעשות?" שאלתי

"אממ, לא שטות, אבל הוא צריך לעשות איתך שיחה, את מוזמנת לבדוק את הדואר שלך מחר, תיהיה הפתעה," הוא אמר,

"מה? איזה הפתעה? תדבר ישירות" אמרתי

"את תראי הכל, הא ורצוי שתארזי את המזוודות כבר" נהוא אמר

"מה? לאן אתה רוצה שאני יטוס? רק חזרתי לארץ ואני לא טסה מכאן, אם אתם צריכים לדבר איתי אתם תבואו לפה" אמרתי

"ככה את רוצה? אין בעיה, עוד שבועיים בערך אנחנו נבוא" הוא אמר,

"מה? התייחסת לזה ברצינות?" שלאתי

"כן למה ציפית שלא? אמרתי לך שאני רוצה לעזור לאחי" הוא אמר

"וטום לא יכול לדבר איתי דרך הפלאפון?" אמרתי את זה כי ידעתי שכך יהיה לי קשה פחות,

"בשמחה, אבל את לא עונה לו לשיחות"

"הא כן, מצטערת אני יענה" אמרתי,

"טוב ביי, תסדרו כבר את העניין" הוא אמר,

"טוב ביי וזה לא כזה קל כמו שזה נראה" אמרתי וניתקתי,

אחרי חמש דקות התקבלה השיחה מטום,

זהו זה, רגע האמת הגיע...

 


הווו, תגיבווו=]

30 תגובות ויהיה המשך

נכתב על ידי שיניתי כינוי D: , 25/12/2007 21:09  
22 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 33


מצטערת על הזמן שלח לי לכתוב,

אין לי מצב רוח, אבל אני כותבת פרק כי אבל הרבה זמן מאז שכתבתי את הפרק הקודם

@$@#%#$@#^#%^#@^#$%$#%$@^@$#^@

וכך היה, אבל את האמת, שלא ידעתי כמה סבל יגרום לי לקרוא בבלוג שלה..

קיבלתי יום אחד שיחה מטום, והיה בסדר, התעדכנו בפרטים חדשים והכל,

שיחה רגילה, אבל בשיחה הייתי ליד המחשב וברגע מסויים נכנסתי לבלוג של אותה הילדה,

"מההה? טום איך אתה יכולת?" אמרתי, זה נפלט לי, וישר אחרי זה הוא הציף אותי בשאלות כמו, 'מה?', 'על מה את מדברת?' ועוד, הסברתי לו הכל, הוא לא הכחיש, הוא אפילו ניסה להצדיק את עצמו,

בשלב מסויים לא יכולתי לסבול יותר, ניתקתי לו, החלטתי שאני צריכה לצאת מהבית,

לא היה לי כוח להחליף בגדים, הייתי בג'קט שלי, הג'ינס והאולסטאר, 

ויצאתי מהבית, התיישבתי על המדרכה בשפת הכביש,

היה לי רע, אבל עדיין לא בכיתי, עצרתי בפנים את הדמעות, שכבר רצו להתפרץ החוצה,

"את מוכרת לי" שמעתי, ואז מישהוא התיישב לידי,

הרמתי את הראש, לראות מי זה, זה היה קיריל,

ישבנו,דיברנו, הרגשה טובה הייתה בליבי, שמחה,

רק שבזמן השיחה, בטעות אמרתי את השם, טום,

ואז דמעה זלגה מלחיי, והרגשות הוצפו למעלה, מאיימים להתפרץ בכל שניה,

הוא ניגב את הדמעה, הייתה שתיקה שנמשכה זמן מה,

מאז הכל מעורפל, וגם מה היה אחר כך, אני רק זוכרת שזה התגלגל בסופו של דבר לנשיקה,

ואז איכשהוא גיליתי שאני במטבח, והטלפון מצלצל,

על הפלאפון כתוב:

'טום'

@#@%#$^@#^%@#$^@$%$@#%@#%@

תגיבו

נכתב על ידי שיניתי כינוי D: , 12/12/2007 21:47  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 32 | חודש חדש..


קודם כל ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את הפרק הזה,

היה לי קצת בעיה להמשיך אותו כי יש לי עכשיו מקיף, וחוגים נוספים, ורציתי לכתוב אתמול,

אבל אז אמרו שאולי יוציאו צווי מניעה לשביתה אז לא הייתי מסוגלת לעשות פרק חדש,

ככה שסליחה,

הפרק החדש אני מקווה שהוא גם יהיה אותו אורך כמו הקודם...

אממ, חודש חדש, מזל"ט,

החודש האחרון בשנה, אז..תהנו ממנו,

ועכשיו לפרק,

 

@$#@%$#%$#^$#%$%#%$#^#%#$%#@#$@#$@$%@#@!$\

 

הבהרנו את העיניינים בינינו...לפחות ככה חשבתי,

אני חושבת כדי שאסביר את עצמי,

זה לא שהשיחה הייתה נוראית עבורי,

כי כעסתי על טום, כל כך, אבל לא הפגנתי את זה,

אני חושבת שבשלב מסויים הוא הרגיש את זה,

"אז מה יהיה איתנו?" הוא שאל אותי,

לא ידעתי מה לענות, חשבתי שהתשובה ברורה מאליו, אבל הייתי כל כך מבולבלת,

'מה הוא רצה שתהיה התשובה? מה הוא ציפה שאני יענה?'

מיליוני שאלות הציפו את ליבי, כאשר מולי אני רואה את טום מחכה לתשובה,

התחננתי שלא לענות לשאלה זו עכשיו, כנראה שאלוהים נענה לתפילתי,

שיר לפתה קטעה את השיחה וטענה כי אנחנו חייבות ללכת,

אמרתי לטום להתראות, ושעוד נדבר, וישר אמרתי לשיר,

"וואו, איך ידעת מתי לבוא?" שאלתי מבולבלת,

"אני מכירה אותך כבר כל כך הרבה זמן, תאמיני לי שיש לי את הסודות שלי" היא אמרה,

"וואו, מיסתורי, עמוק" אמרתי וצחקנו,

ברגע שהגעתי הביתה, נשכבתי על המיטה, למחרת בטוח שאני ידבר עם טום,

ואני יצטרך לענות לו על השאלה, הייתי חייבת לדעת מה יהיה,

חייבת לחשוב על כך בניגוד לרצוני,

היו תמיד בעיות בחיים, ותמיד היה את הרצון להדחיק הכל ככל האפשר,

אבל הרגע לא הייתה לי את האפשרות הזאת,

חשבתי על התשובה לטום, ובסוף החלטתי,

החלטתי שאני יביא לו הזדמנות, אולי הוא למד את הלקח שלו, אם לא אז הוא יודע מה יהיה,

היום שלמחרת עבר רגיל, הלכתי למקיף, למדתי,

אחר כך, נפגשתי עם טום, ואמרתי לו את מה שרציתי, הוא קיבל את זה בסדר,

בילינו את היום גם עם ביל ושיר, כרגיל היה מצחיק, כל פעם מצחיק,

כשחזרתי הביתה התחברתי למחשב, לא הייתי עליו הרבה זמן,

שלחו לי איזה קישור לאיזה אתר, שבקרוב גיליתי שזה הבלוג של אותה הילדה שטום היה איתה,

היא כמובן סיפרה על מה שהיה לה איתו, לא יכולתי לקרוא את זה, אבל קראתי,

חשבתי, מעניין איך היא מרגישה אחרי שהיא גילתה שהוא שוב איתי,

ולא כתוב על זה כלום, שמרתי את הבלוג שלה במועדפים,

חשבתי שעוד כמה ימים בטוח היא תכתוב על זה משהוא,

וכך גם היה, אבל היא לא כתבה על זה שהם לא יפגשו יותר,

היא הפוך אמרה שטום אמר לה שהוא מתגעגע אלייה,

'שקרנית' חשבתי לעצמי, לאחר שבוע, טוקיו הוטל חזרו לגרמניה,

גיליתי שהאמצעי שלי לגלות אם הוא עדיין איתה זה הבלוג שלה,

וכך היה, אבל את האמת, שלא ידעתי כמה סבל יגרום לי לקרוא בבלוג שלה..

 

@@##%$#^%$&^$$^%^#$%#@$%@#%$#%$#@%#@$%@#$#@

 

נו איך? תגיבו,

והפרק הבא אני מבטיחה שאני יכתוב אותו יותר מהר

נכתב על ידי שיניתי כינוי D: , 3/12/2007 21:15  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





4,449
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשיניתי כינוי D: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שיניתי כינוי D: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)