הספקתי להרגע קצת.
דיברתי איתה אתמול משהו כמו 3 שעות (אם מעגלים כלפי מעלה) ונזכרתי כמה שאני אוהב חוסר וודאות.
אני בכלל לא בטוח מה יהיה בסוף אבל זה בעצם מה שיפה כאן לא?..
אז הבטחתי סיפור או שניים אם אני לא טועה.
הצלחתי לפני מספר ימים למצוא שיר של סבתא שלי ז"ל, היה קשה לנסות לפענח את המילים משום שזה כבר היה בשלב יותר מתקדם של הפרקינסון אז כששכתבתי אותו יכול להיות שטעיתי במילה או שתיים אבל המסר הכללי עובר לא רע. מה שלא התחבר לי זה האופטימיות בשיר בניגוד למה שהיא הראתה. אני מניח שבעדכון הבא אני אעלה את המילים עם קצת חומר רקע.
בניגוד ללפני שבוע-שבועיים אבד לי החשק לתקשר. פשוט אין לי יותר כוח לתרגם מחשבות למילים או לנהל שיחות מיותרות עם אנשים. חבל שלא כולם מבינים את המבט של "לא אני לא בדכאון, פשוט בא לי להיות לבד" שבדרך כלל בזמן האחרון מלווה ב"אימא" אחרי.
וזה לא רק בשיחות. כבר לא יוצאים שירים או יצירות כמו פעם, מה שאומר שאו שנגמרו לי ההצהרות או שנגמרה לי ההשראה. בכל מקרה אני צריך עניין חדש במשהו ובמהרה.
שיר שכתבתי לידידה טובה בחופש הגדול:
תווים ריקים מתרוצצים לי בראש
ורק את היחידה עם משמעות
וכמה שהמנגינה לא תהיה מיוחדת
את תהיי היחידה עם חשיבות
תראי, מפעם לפעם החיים דיי עצובים
ובגלל זה כדאי, אולי, להוסיף מינור לפעמים
גם לאור המדורה והירח השוקע
עם מפרט ביד ולחישות שקשה לשמוע
או ליד הפסנתר עם מנגינה מטופשת
אצבוע קצת משונה אבל הנגינה נמשכת
תראי, מפעם לפעם החיים דיי שמחים
ובגלל זה כדאי, אולי, להוסיף מז'ור לפעמים
אקורדים מבולבלים מסתובבים לי בראש
ורק את מצליחה אותם לסדר
וכמה שהמנגינה לא תהיה מיוחדת
את תמיד תהיי יותר
תראי, מפעם לפעם החיים מפתיעים
ובגלל זה כדאי, אולי, לאלתר קצת לפעמים
אל תייחסו יותר מדי משמעות למילים כי הרבה מהן זה בדיחות פרטיות (מה שבעיניכם יראה כמשפטים ריקים ומאולצים).
אני מקווה שיחזור לי החשק בסוף שבוע. למשהו.
אז עד לפעם הבאה, TWP.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
