עליתי על המשקל וכמעט התחלתי לבכות.

עליה.

איך?! אני מורעבת פה ועדיין מצליחה לעלות במשקל?!?!

זה לא הוגן.

החלטתי לצום.

יש בזה משהו ממש מהנה, אני לא יכולה להסביר את זה.

לדעת שאני רעבה ועדיין לא לאכול.

אולי זאת השליטה הזאת שכל האנות מדברות עליה.

יש בזה היי טבעי כזה.

אני לא הולכת לאכול היום כלום עד הערב,

ובערב כל מה שנכנס יוצא באותה הדרך.

מחר אני אשקל. אם אני עדיין מעל 65 אני שוב צמה.

עד שאני אגיע למשקל השמנמן שלי מלפני הבולמוס.

תאחלו לי בהצלחה בנות.

אני צריכה את זה.

אכלתי לחם.

שאלוהים יעזור לי, אכלתי לחם!!

ומיונז (וסלמון.. אבל זה דווקא בריא וטוב ועם חלבונים שאני כל כך צריכה)

סתם. אני נסחפת.

אז אכלתי לחם.

לא אוכלים יותר כלום היום.

שכחתי להישקל.. אני אשקל מחר בבוקר.

אני צריכה משקל דיגיטלי והוא נעול אצל אחותי בחדר.

הכוסית הארורה הזאת. איך זה הגיוני שיש לשתינו את אותם גנים ואני כזאת פרה?!?!

-

מחר אנחנו עושים על האש- כל האנשים מהעבודה (הבוס שלנו בקטע חדש כזה של גיבוש...)

כבר החלטתי-

אם שמתי 50 שקל מהטיפים העלובים שלי אני לחלוטין לא מתכוונת לשבת ולהזיל ריר כל הערב.

אני אוכל כמו מלכה.

אני אשתה. אני אשתכר.

ואני אגיע הבייתה ואקיא כמו ילדה טובה.

פעם אחת.

יחידה.

עוד לא הרגה אף אחת.

[עדיין]

בולמוס מטורף!!!

אורז עם בצל מטוגן (מטוגן!!!)

פשטידת פטריות (יחסית מרזה.. אמא הכינה. בלי שמנת ובלי קמח רק פטריות וגבינה רזה..)

מרק בטטה.

אוף!!!

אני.

כל כך.

שמנה.

חשבתי על ללכת להקיא. אבל כל החברות של אמא שלי בבית.

אני גם לא כל כך נואשת.

אוף כל העבודה הקשה לחינם.

אני בחיים לא אראה ככה בקצב הזה.

טיפשה!!!!!!!

מיואשת.

:(