אוי שקט. ואני מישל

הבטחתי פיצוי...

אז פרק ארוך-ארוך-ארוך, תודו שהוא עלה מהר!

לא יודעת איך להגיד את זה,

אבל יש בו קטע שבאמת מיועד לגילאי 16 ככה,

לא בטוחה שזה מיועד לקוראות בנות ה-12 למיניהן שמדי פעם ממיילות לי.

I'm a believer - unknown כשיש (******)

 חכו קצת, רק בשנייה ה-16 שומעים!

קריאה מהנה!

פרק 83

-"עידן, מה אם הוא לא יצליח ללכת יותר?" שאלתי אחרי כמה שניות. נשענתי על השיש במטבחו בזמן שהוא הכין לעצמו חביתה בפיתה.

-"הוא יצליח, אין סיבה שלא" הוא הסתובב אליי בזמן שהוא שטף ידיים מהריח של הביצה. זה איזה ג'וק שיש לשנינו, אני לא מבינה איך בני אדם לא קלטו עד כמה ביצים זה דבר מסריח.

-"הרופאים אמרו שלא בטוח" מלמלתי והרגשתי איך העיניים שלי נוצצות מדמעות. לא ידעתי מה יותר משפיע עליי, המחשבות על מה יקרה לדניאל, או המצפון ורגשות האשמה.

-"דיי, אל תבכי" הוא חייך והתקרב אליי אחרי שהוא ניגב ידיים, "את תראי שזה יסתדר, אני בטוח שיהיה בסדר" הרים את ראשי אליו וליטף את לחיי טיפה, מנסה להרגיע.

-"כואבת לי הבטן" חייכתי חיוך מיואש והנחתי יד אחת על בטני, ההתכווצויות האלו לא הרפו ממני.

-"אל תדאגי, תכף אני אדבר איתה וארגיע אותה" עידן קרץ לי והניח יד אחת על בטני התחתונה. הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים וחזר לעבר הכיריים, הופך את החביתה שלו.

כשהוא סיים לאכול עלינו לחדר שלו, עידן ישר צנח על המיטה וסימן לי להתיישב לידו. "תפסיקי לדאוג לו, את סתם מלחיצה את עצמך" הוא חייך אליי חיוך מבין וליטף את מותני בעדינות.

-"אם זה היה הפוך, הוא בחיים לא היה נותן לי לעלות על האופנוע בלי רישיון" מלמלתי בשקט והנחתי את ידי השמאלית על בטני התחתונה, הבטן לא הפסיקה להתכווץ לי מפחד ולחץ.

-"אין לך מה לפחד" הוא חייך אליי לאחר שהוא עקב עם מבטו אחרי ידי, כאילו שהוא הבין לבד שהבטן כואבת לי מפחד. "הרופאים אמרו שהוא לא בטוח ילך כדי לכסות את עצמם מהאשמות שהם לא אמרו הכל, אבל זה לא אומר שזה מה שיקרה...זה לא וודאי" הסביר.

-"אני כל-כך אוהבת אותו" הרגשתי דמעה אחת מרטיבה את לחיי, חייכתי חיוך נבוך לעידן והנחתי את ראשי על החזה שלו, רגליי עדיין היו על הרצפה.

-"ובגלל זה את צריכה להתגבר ולהחזיק את עצמך כדי שתוכלי לעזור לו" הוא ענה לי בשקט והעביר לאט את אצבעותיו לאורך גבי.

אחרי כמה רגעים עידן זז טיפה ופינה לי מקום לידו, נשכבתי בצמוד אליו על הגב, משעינה את ראשי על שתי כפות ידיי.

"אולי תנסי לישון קצת?" הוא הציע לי בטון דואג אחרי כמה דקות שלא הפסקתי לחשוב על דניאל. אני מניחה שהוא הבין לבד שאני הייתי מוטרדת מכל העניין הזה.

-"לא, אני מצטערת...לא התעניינתי בך בכלל, מה שלומך?" התעוררתי פתאום לחיים והחלטתי להעביר קצת נושא שיחה. לא הרגשתי בנוח עם העובדה שעידן היה כ"כ מקסים איתי היום כשכל השבוע כמעט לא דיברנו.

-"אני? הכל בסדר" הוא חייך אליי ונשען על מרפקו עם ראשו בשכיבה על הצד, את ידו הפנויה הוא העביר על פניי, מלטף בעדינות שיכולה לצמרר פילים.

-"לא נכון" חייכתי אליו חיוך קטן, "כל השבוע כבר אתה הפוך" שיניתי את הטון שלי לטון קצת יותר שקט, מתעניין. אני שונאת שהוא לא מדבר איתי על מה שעובר עליו, זה יותר חשוב לי מכל מילה אחרת שהוא יכול להגיד.

-"זה מהיום הולדת של זיו" הוא חייך אליי חיוך מאולץ, עצוב. זיו הוא הנקודה הכי רגישה אצל עידן, אני לא חושבת שיש דבר שיותר משפיע עליו ממותו. כשהוא מדבר עליו איתי, כואב לי לראות את הכאב בעיניים שלו, לשמוע את הצרידות והקרטוע של קולו. הייתי עושה הכל כדי לזכות להכיר אותו.

-"אולי תדבר על זה קצת?" הצעתי לו ושחררתי את ידיי, הנחתי אותן בזהירות על פניו, הופכת את היוצרות, "אתה יודע שאני פה כדי להקשיב לך, תדבר איתי" העליתי חיוך דק על שפתיי וליטפתי את לחיו, מנסה לעודד בכל דרך שהיא.

-"אולי נלך לישון במקום?" הוא הציע בטון שנתן לי הרגשה שהוא מנסה להשתלט על עצמו, "נדבר עליו אחר כך, עכשיו רק בא לי להירדם כשאת לידי" חייך אליי חיוך כובש, חושף טור שיניים לבנות וישרות. נראה לי שהוא עלה על זה שאני לא מסוגלת לסרב לחיוך שלו.

-"איך שאתה רוצה" חייכתי אליו חזרה ופיזרתי את שיערי, אני לא מסוגלת לישון עם קוקו.

עידן הסתובב ושכב על גבו, מצמיד אותי אליו כך שהנחתי את ראשי על החזה שלו. התכסיתי בשמיכת הפוך הנעימה אחרי שהוא הדליק את המזגן.

עצמתי עיניים וניסיתי להירדם, אבל לא הצלחתי. הרגשתי את בית החזה שלו עולה ויורד בקצב נשימותיו, ואת כל גופו נרגע ונרפה. רציתי לישון איתו, רציתי להיות איתו ולדבר איתו, אבל פשוט לא הפסקתי לחשוב על דניאל לרגע.

כל הזמן חשבתי מה איתו, איך הוא מרגיש עכשיו, על מה הוא חושב. לא הפסקתי לתהות מה הוא יעשה בקשר לגיוס. זאת בדיוק התקופה של הצו הראשון, זכרתי שהוא הלך לצבא לפני כמה שבועות. צרם לי בלב על הכאב שלו, אני יודעת כמה הוא רצה להיות בטייס.

"לא היית יכולה להזהיר אותי מראש?" דניאל התקרב אליי בוכה, הוא התקדם לעברי בכיסא גלגלים.

-"ממה?" שאלתי בקול רועד, המבט המפחיד הזה שהיה לו בעיניים חירפן אותי.

-"אני לא הייתי נותן לך לרכב על האופנוע הזה" הוא התעלם משאלתי והמשיך להתקרב אליי, "רק פעם אחת ביקשתי ממך להוכיח את עצמך"

-"דניאל, אתה יודע שזה לא ככה" בכיתי לו וליבי לא הפסיק לדפוק ללא הרף. פחדתי פחד מוות, אני לא מכירה את דניאל ככה, עם מבט כ"כ אטום.

-"כל מה שאני יודע זה שבגללך אני אשאר נכה לכל החיים" הוא לחש לי וגלגל במרץ את גלגלי הכיסא עם ידיו, מתקדם לעברי, "תודה רבה" הוא חייך אליי ודחף אותי אחורנית, מפיל אותי לתהום לא נגמר.

קמתי בבהלה וראיתי ששעון הפלאפון של עידן, המונח על השידה ליד המיטה, מראה את השעה 22:32, אז כנראה שהצלחתי להירדם בסופו של דבר.

התרוממתי טיפה ולא מצאתי אותו לידי, אז החלטתי ללכת לשירותים כדי לצחצח שיניים בינתיים ולשטוף פנים מכל הדמעות, לפני שאני ארד לחפש אותו.

החלום הזה כ"כ הפחיד אותי, לא הצלחתי להתאפס חזרה לעצמי. הלב צנח לי מרוב בהלה, זה הרגיש לי הכי אמיתי בעולם.

הכרחתי את עצמי להבין שזה חלום, אפילו שהייתי יכולה להרגיש במשב הרוח שפגע בגבי כשנפלתי לתהום.

שפשפתי את עיניי ונעמדתי, מסדרת טיפה את החצאית שהתרוממה לי בשינה. פתחתי את דלת השירותים, "אוי, סליחה" מלמלתי כשמצאתי את עידן מתקלח. דלת המקלחת שלו שקופה, אבל באמצע שלה יש מן זכוכית מטשטשת. כך שאת הפנים שלו אני יכולה לראות במדויק, אבל את הגוף אי אפשר לראות.

"קרה משהו?" הוא סגר את הברז וכשהוא הביט בי מבטו השתנה בשנייה לנעיצת מבטים דואגת, "למה את בוכה?"

-"סתם, היה לי חלום רע" חייכתי אליו וניגבתי את השאריות האחרונות של הדמעות מפניי, "נראה לי שאני אלך הביתה, תתקשר אליי אחר כך?" אילצת את פניי להתעקם בחיוך.

-"למה את הולכת?" שאל מיד.

-"אני רוצה להתקלח ואין לי הכי מצב רוח"

-"אז מה עכשיו, תלכי הביתה ותהיי עם עצמך?" הוא שלל דבריי בחיוך מנסה לעזור, "זה לא ייתן לך כלום" פסק.

-"אני גם רוצה להתקלח" התווכחתי, "היה לי חלום נוראי"

-"את מוזמנת להצטרף אליי" הוא חייך אליי חיוך מיתמם.

-"אבל א-" ניסיתי למצוא תירוץ, "כאילו, זה ל-" קטעתי את עצמי שוב פעם באמצע המשפט. הפעם לא היה לי מה להגיד.

עידן צחק, "נו, בואי" קרץ לי ופתח בינתיים שוב פעם את הברז. הוא הסתובב והיה עם גבו לעברי, חופף את ראשו ומפיץ את הריח הטוב של השמפו שלו בחדר השירותים.

חשבתי על זה ובסופו של דבר החלטתי להצטרף אליו. באמת זה לא ייתן לי כלום להיות לבד בבית, ובכל מקרה עידן ראה אותי ערומה כבר מספיק פעמים. נכון שכבר כמה חודשים אני מתחמקת בלי סוף ממקלחות משותפות איתו, אבל אני מניחה שבסופו של דבר זה יהיה צריך להגיע.

צחצחתי שיניים במהירות, מסלקת את הטעם הדוחה של השינה מפי. הוא עדיין היה עם גבו אליי, אז הורדתי את הגופייה ואת החצאית, בחנתי את עצמי לרגע מול המראה שניצבת באמבטיה, ראיתי שאני עדיין נראית שזופה מהביקור בים לפני יומיים.

הורדתי את התחתון וכשהתרוממתי כדי להוריד את חזיית הסטרפלס, מצאתי את עידן בוחן אותי עם חיוך מצפה, חמוד כזה.

החזרתי לו חיוך נבוך והורדתי את החזייה, מתקדמת לעברו טיפה מהוססת.

"רוצה פוסטר?" צחקתי וסגרתי אחרי את דלת המקלחת אחרי שנכנסתי, ראיתי שהוא לא מפסיק לבחון אותי ולנשוך בו זמנית את שפתו התחתונה. לא נראה לי שהוא מודע לרמת הסקסיות שנוטפת ממנו כשהוא מחייך ככה.

-"אני כבר לא יודע מה להגיד" הוא גיחך וחיבק אותי, מציב אותי תחת זרם המים הנעים, טמפרטורה מושלמת כזאת. הכי חמים שמים יכולים להיות מבלי להכאיב.

-"מה זאת אומרת?" צחקתי והרמתי את ידיי לשיערי, מרטיבה אותו מכל הזוויות.

-"אני לא מצליח למצוא מילים שיתארו אותך" הוא חייך והעביר את מבטו לאורך גופי שוב פעם, "נשבע לך, היו צריכים להראות אותך לבן יהודה, ולבקש ממנו להמציא מילה שתצליח לתאר אותך", אני התפוצצתי מצחוק כשהוא אמר את זה. שיהיה בריא, אין לי מושג מאיפה הדימויים האלו מגיעים לראש שלו.

"תגזים עוד יותר" גיחכתי כשנרגעתי קצת ושטפתי את השמפו שהספקתי לחפוף בו את שיערי מקודם.

-"אני בכלל לא מגזים" הוא חייך והעביר את ידיו על בטני, מסבן אותי בעדינות עם הסבון הנוזלי שהיה בידיו. הרגשתי את ידיו מרצדות לאורך כל גופי, מעסות טיפה כל נקודה שהן עוברות דרכה. הוא העביר את ידיו על ישבני ונצמד אליי טיפה, התחלתי להבין לאן המקלחת הזאת זורמת, תרתי משמע. לא התנגדתי, לא רציתי להתנגד. באיזשהו מקום רציתי את זה בדיוק כמוהו, אולי אפילו יותר – הייתי מוכרחה להסיח טיפה את מחשבותיי. התחרפנתי כבר מכל רגשות האשם, התגעגעתי לעידן כשלא יצא לי להיות בכלל בזמן האחרון ורציתי לנצל כל רגע איתו. גם לדברים כאלה.

הוא סיבן את גבי ואני בינתיים עצמתי עיניים, מתמכרת למגע הנעים הזה של ידיו. הרגשתי את ידיו על בטני, מתעסקות טיפה עם העגיל ואז יורדות למטה. הוא החדיר בעדינות אצבע אחת לתוכי, כאילו כדי לבדוק את פני השטח. הרמתי את ראשי ומשכתי אותו אחורנית, מרגישה איך כל גופי מתחמם ממגעו.

"איך אין לך סימנים של שיזוף?" שמעתי את עידן שואל פתאום כשידיו עברו על החזה שלי בליטוף משכר. כבר מזמן המגע שלו לא מוגדר תחת 'סיבון'...

-"מה?" פקחתי את עיניי בבלבול.

-"תמיד יש לבנות חזה לבן מהשיזוף" הוא הסביר לי בחיוך ואחז במותניי בעדינות, נצמד אליי עוד קצת, נותן לי להבין שלחבר המשותף שלנו יש רצונות מאוד ברורים משלו.

-"אני מבינה שיש לך ניסיון בעניין" גיחכתי ושרטתי טיפה את גבו, מותנו וביטנו התחתונה בצדדים, אני יודעת שזה מחרפן אותו.

-"כנראה שלא מספיק, עובדה שאני לא יודע להסביר את התופעה אצלך" הוא חייך אליי וליטף את שיערי הרטוב, מזיז אותו טיפה לאחור מפניי.

-"אני משתזפת בלי חלק עליון" חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה קטנה על השפתיים, "מה? למ-" הוא התפרץ באמצע הנשיקה, "בגינה, אצלי בבית" השתקתי אותו והנחתי את כפות ידיי על פניו, מנשקת אותו שוב פעם, הפעם הוא לא התפרץ.

(******)

הוא אחז בישבני והצמיד אותי אליו עד שהרגשתי את שרירי בטנו נצמדים לבטני, את החזה שלי נצמד לחזה שלו. התנשקנו מתחת לזרם המים, אף פעם לא יצא לי לעשות את זה. המים בהתחלה טיפה הפריעו, אבל אחרי כמה חיוכים הצלחתי להתרגל ולהתאקלם לתנאים החדשים. כשהתנתקנו התרחקתי ממנו טיפה ונגעתי-לא נגעתי בחבר שלו, מתגרה בו עם חיוך.

"נו, מיש..." הוא לחש לי בעיניים עצומות, מחייך חיוך מחורמן ומצפה. חייכתי לעצמי ועברתי לפעולה מלאה, באיזשהו שלב גם רכנתי על ברכיי והוספתי קצת עבודת לשון, עם הזמן למדתי בדיוק מה צריך לעשות, איפה לגעת, איך לנשק וכמה לנשוף כדי לגרום לו להיאנק מהנאה.

כשהרגשתי שהוא מגיע לשיא הפסקתי ונעמדתי שוב, רציתי גם להרגיש אותו בתוכי.

"יואו..." הוא פקח עיניים אחרי כמה שניות והתנשם טיפה בכבדות, מחייך חיוך מטורף. חייכתי אליו חיוך קטנטן, טיפה נבוך. עידן לקח לעצמו עוד כמה רגעים קצרים כדי לסדר בחזרה את הנשימה, ומיד הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים. משם הוא ירד לצוואר, מנשק עם טיפ-טיפה לשון, כמעט לא מורגשת, הרגשתי שוב פעם את ההרגשה הזאת כשכל הגוף מתחמם ומזדקר לכל מגע הכי עדין. מדי פעם הוא נשף קצת אוויר חם על עורפי ואוזני, מעביר בי צמרמורות של הנאה.

זה מטורף מה שהוא גורם לי להרגיש, איך הוא יודע בדיוק מה לעשות ומתי. כאילו שהוא מכיר את הגוף שלי יותר טוב ממני, מתרגם כל תגובה הכי קטנה שלי.

"אל תפסיק" מלמלתי אחרי כמה דקות, כשידו התפנתה בינתיים לטובת העצמת ההנאה שלי. הרגשתי את היד שלו בתוכי, מוציאה ממני תגובות שלא ידעתי שאני יכולה לייצר. נשכתי את כתפו, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב גלים של הנאה. בקושי הצלחתי לעמוד על רגליי.

-"את כזאת סקסית" הוא לחש באוזני והצמיד את ראשי עוד יותר לגופו עם ידו הפנויה דרך עורפי, האגודל שלו לחצה בעדינות קצת מאחורי אוזני, נוגעת בעצב שגורם לכל גופי להתפתל תחתיו.

-"א..." התחלתי לנסח משפט, אבל הבנתי שזה בלתי אפשרי במצב הנתון. הזזתי את ידו ממני בקושי רב והתנשמתי, מנסה לחזור לעצמי. "אנ...אני" בלעתי את רוקי והנחתי יחד אחת על כתפו, מנסה להתייצב, "אני חייבת אותך" חייכתי אליו כשראיתי איך המבט שלו סוקר את כל גופי, מביט בכל נקודה הכי קטנה.

הוא חייך אליי והצמיד אותי לקיר המקלחת, מניח יד אחת לצדי ומשעין את כל גופו לכיווני, הרגשתי כל עלייה וירידה של בית החזה שלו, כל התנשמות הכי קטנה.

ידיו ליטפו את בטני בעדינות, גורמות לי להתפתל על הקיר, "אין לי פה קונדום" עידן לחש על שפתיי בין נשיקה לנשיקה.

בפעמים המועטות שיצא לנו לדבר על הנושא, הוא אמר לי שאף פעם הוא לא שכב עם מישהי בלי קונדום. אני יודעת שאין לו מחלות כלשהן, וכ"כ רציתי אותו ברגע הזה שהחלטתי לתת לו גם בלי, התחרפנתי מהמגע שלו.

בחנתי את גופו עם עיניי, הוא היה פשוט מדהים ברגעים האלה. כל הגוף שלו התנשם, גופו הספיק להתייבש, אבל שיערו נטף טיפות מים שהרטיבו את כל גופו. הכי נמשכתי אליו בעולם, ראיתי את שרירי בטנו נעים בקצב נשימותיו ביחד עם שרירי החזה, גורמים לי להשתוקק לגוף שלו בכל איבריי. הכי רציתי אותו בעולם ברגע הזה, כשראיתי את הידיים והכתפיים החסונות במידה שלו, רציתי להרגיש את גופו נכרך סביבי.

חייכתי אליו את החיוך שהוא הכי אוהב, כשגומת החן הימנית שלי בפעולה, ונצמדתי לאגנו, רומזת בעדינות לתשובתי.

"את בטוחה?" הוא שאל בקושי והעביר את אגודלו על שפתיי, משרטט אותן ומרטיט את כל גופי. הנהנתי לחיוב, לא זכרתי פתאום איך מדברים, איך מנסחים משפט.

הוא חייך אליי ונשק לצווארי, אוחז במותניי בזהירות ומרחיק אותי קצת מהקיר. הוא החדיר שוב פעם את אצבעו לתוכי, בודק שאני מספיק מגורה. חייכתי אליו והרגשתי את קצה איבר המין שלו בפתח, מתגרה בי.

יד שמאל שלו נכרכה סביב גבי, ויד ימין כיוונה אותו אל הנקודה המתאימה. הוא ניסה כמה שניות, אבל לא הצלחתי להכיל את כולו בתוכי. "אני לא יכולה, זה כואב" מלמלתי ושנייה אחר כך כולו כבר היה בחוץ.

-"את צריכה להירגע, יש מקום לכולם" הוא חייך אליי ונישק אותי נשיקה מטורפת בפה, משכיח ממני כל טיפת כאב שאי פעם הרגשתי. עידן התנתק ממני בנשיכה קטנה ועבר לצוואר שלי. הוא נשק לי קצת מאחורי האוזן והרגשתי אותו לאט לאט נכנס לתוכי. כשכמעט כולו היה בפנים הוא הניח את ידיו על אחוריי ירכיי והרים אותי, מושיב אותי עליו.

כרכתי את רגליי סביב גבו התחתון והוא הצמיד אותי לקיר, "וואי" הוא נאנק בשנייה שכולו חדר לתוכי, "יואו, כמה שזה נעים" לחש לי ונעצר לרגע, נותן לי להתרגל אליו.

אני התחרפנתי לגמרי, זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי אותו באמת בתוכי, וזה היה מדהים פשוט. אפילו אם בהתחלה קצת כאב.

בזמן שהוא יצא ונכנס אליי בקצב משתנה, לא הפסקתי להרגיש נשיקות על צווארי ועל החזה שלי, מאבדת כל שליטה עצמית שאי פעם הייתה לי.

הרגשתי אותו מתרחב בתוכי, מתקשה, זה היה מטורף. הוא היה כ"כ חם, קשה. שנייה אחרי שהוצאתי מפי את האנחה הכי חזקה שאי פעם השמעתי, הרגשתי את ההתפרצות שלו בתוכי.

"אני אוהב אותך" עידן אמר בקול צרוד כמה שניות אחרי, הוא נצמד אליי והניח את ראשו על החזה שלי, מתנשם בכבדות.

-"ואני אוהבת אותך" לחשתי לו חזרה וליטפתי את שיערות ראשו, מנסה להירגע.

בערך אחרי דקה הוא הוריד אותי והתנתק ממני בעדינות, מחייך אליי חיוך ששווה להרוג בשבילו תוך כדי.

בזמן שהוא עמד שוב תחת זרם המים והתקלח שוב פעם במהירות, נשענתי עם גבי על הזכוכית השקופה ובהיתי בו בלי לשים לב אליו. אחרי שהצלחתי להתאפס חזרה לעצמי, תקפה אותי הרגשה נוראית. הרגשתי הכי לא בנוח בעולם עם העובדה שהייתי עם עידן כשדניאל בבי"ח. לא הבנתי מה חשבתי לעצמי, איך לא עצרתי את זה קודם.

אפילו שזה בטח לא יזיז לדניאל, הרגשתי עם עצמי לא בסדר. כאילו שלא מספיקים לי כל רגשות האשם בנוגע לתאונה שלו, אני עוד הולכת ושוכבת עם עידן כמה שעות אחרי.

"היי, מיש, מה קרה?" שמעתי את עידן פונה אליי בטון מופתע. מצמצתי וראיתי שהוא עומד לידי, מניח יד אחת על לחיי.

-"סתם, דניאל" הסברתי לו בקצרה עם חיוך מיואש. מסכן, בטח שיגעתי אותו היום.

-"אני יכול לעשות משהו שיעזור לך?" הוא שאל מיד בחיוך מתוסכל, העביר את ידו על שיערי לאורך פניי ומנסה להרגיע אותי. אחרי כמה רגעים הוא משך אותי בעדינות לעבר זרם המים שהוא פתח.

"רק חיבוק" מלמלתי והרגשתי איך דמעותיי מתערבבות עם זרם המים. הוא חייך אליי חיוך מבין ועטף את גבי בחיבוק חזק. הוא הצמיד אותי אליו ולא שחרר, הרגשתי את שרירי ידיו מהדקים את אחיזתו בגופי החשוף. ראשי נשען על כתפו הימנית, לא רציתי שהוא יעזוב אותי.

-"הכל יהיה בסדר" הוא לחש באוזני וליטף את שיערי הרטוב, "אני מבטיח לך"

אחרי כמה דקות יצאנו מהמקלחת, הוא יצא לכיוון חדרו ואני נשארתי קצת בפנים, אמרתי לו שאני רוצה לשטוף פנים, אבל האמת הייתה שפשוט רציתי לשבת דקה עם עצמי ולהתאפס חזרה.

"מיש, זה בסדר אם נישן עם המזגן, נכ-" שמעתי אותו פונה אלי בשאלה שנקטעה ברגע שהוא פתח את דלת האמבטיה לבוש בבוקסר. "דיי, ילדונת..את חייבת לעזור לעצמך" הוא התקרב אליי והתכופף טיפה על ברכיו לצדי, מעביר את אצבעותיו בעדינות לאורך ידי השמאלית, מנסה להרגיע. אני ישבתי על האסלה הסגורה במגבת, קיפלתי את ברכיי והצמדתי אותן לחזה שלי, מחבקת את עצמי. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על דניאל, זה היה נוראי. בחיים שלי לא דאגתי למישהו כמו שדאגתי לו ביום הזה, בשעות האלה. כשכל מחשבה הייתה מוקדשת לו, וכל מחשבה שלא הייתה מוקדשת לו, הייתה מוקדשת כדי לנסות להוציא את המחשבות עליו בכוח מראשי.

-"אני יודעת" חייכתי אליו חיוך קטן ומצמצתי, מפסיקה לבהות בנקודות לא מוגדרות וחוזרת לעידן.

-"בואי, מה בא לך לעשות? ללכת לישון, לראות סרט, לשחק בסוני...מה שאת רוצה" הוא חייך אליי ונעמד, מושיט לי יד אחת כדי שאני אבוא אחריו.

-"אולי נאכל משהו?" שאלתי בחיוך קטן והנחתי את כף ידי בכף ידו, מכריחה את עצמי להתכוון לחיוך שעל שפתיי, "אני רעבה" גיחכתי ונעמדתי לצדו אחרי משיכה קצרה מצדו.

-"מעולה" הוא צחק ועטף אותי בחיבוק מאחור, הולך איתי במן סרבול לא מובן לעבר החדר.

לבשתי טי-שירט חמודה שלו שהוא נידב לי ואת התחתונים שבאתי איתם, כשרציתי לקחת לו גם מכנס הוא אמר שלא צריך כי גם ככה רק שנינו בבית. אז הסכמתי, מה זה כבר משנה?

"אני חושב שאני מבין אותך" עידן חייך אליי אחרי כמה דקות, אני התיישבתי ליד שולחן האוכל והוא בדיוק התיישב לידי, מחזיק ביד אחת צלחת עם טוסט בשבילי וביד השנייה פרוסת לחם קלויה עם שוקולד בשבילו.

-"בנוגע למה?" חייכתי אליו, "ותודה" הוספתי כשהוא הניח את הטוסט מולי.

-"בקשר לדניאל" הוא הסביר את עצמו ונגס בטוסט שלו, "כאילו...לא שאני מנסה להשוות בין זיו לדניאל, כי אלו שני דברים שונים" חייך אליי חיוך קטן, טיפה עצוב, "אבל אני יודע כמה זה קשה כשקורה דבר כזה במשפחה, את יודעת שאני אף פעם לא אומר סתם שאני מבין אותך, אבל הפעם זה באמת משהו שעבר גם עליי" ניסיתי להבין למה הוא מתכוון, אבל לא רציתי לקטוע אותו, אז נתתי לו להמשיך לדבר.

"אני זוכר שכשקרה מה שקרה עם זיו, אני הייתי הפוך לגמרי...לא הצלחתי להתרכז בכלום, לא הפסקתי לחשוב על זה, לדמיין מה היה קורה אם הוא לא היה מת, מלא דברים כאלה" המשיך לדבר אחרי כמה שניות עם מבט טיפה חלול, שקוע בזיכרונות כנראה.

-"אני לא משווה בין זיו לדניאל" הסברתי לו ברצינות, לא הרגשתי בנוח להשוות בין פציעות, חמורות ככל שיהיו לבין מוות. "אבל פשוט שא-"

-"אני יודע שאת לא" הוא קטע אותי בחיוך קטן, "אבל זה אותו הדבר בעניין הזה – את צריכה לחשוב עליו, פשוט במידה. אם כל הזמן מעכשיו ילך לך על מחשבות לא טובות, זה יהרוס אותך לפני שתשימי לב. ואני מדבר מניסיון"

לא עניתי לו, חשבתי קצת על מה שהוא אמר. אני יודעת שהוא צודק, במיליון אחוז.

תוך כמה שניות שמעתי את מנעול הדלת מסתובב, ומיד אחר כך את הדלת נפתחת.

"מי זה?" עידן שאל והניח את הטוסט על הצלחת.

-"אני" זיהיתי את קולה של שירי. ביחד עם עוד כמה קולות לא מוכרים.

-"מי בא איתך?"

-"מור, שרון והדר" היא ענתה בצחקוק והבנתי שהיא מתכוונת לחברות שלה. אחרי כמה שניות ארבעתן התקרבו לעברנו, ואני הודיתי לאלוהים שעידן התיישב בכיסא שפונה לכיוונן, כך שהן לא יכלו לראות שאני עם תחתונים.

"אה, מיש! מה קורה?" שירי חייכה אליי וראיתי שהחברות שלה בוחנות אותנו במבטים סקרניים. אני יודעת שיש איזה קטע איתן ועם עידן, הן חולות לו על התחת. ועוד עכשיו הן זכו לראות אותו רק עם בוקסר, אחרי מקלחת, בכלל חגיגה.

-"הכל טוב" חייכתי אליה והתקרבתי טיפה עם הכיסא שלי לכיוון השולחן, מורידה את רגליי, שהיו מקופלות על הכיסא, לרצפה. נצמדתי לעידן, מנסה להסתתר. הוא הבין מיד מה אני מנסה לעשות וצחק, עוטף את כתפי עם ידו ומצמיד אותי אליו. "מה איתך?" שאלתי בין לבין.

-"אחלה" היא חייכה אליי והוציאה חפיסת עוגיות מהמקרר לחברות שלה ולה. הן התיישבו ליד השולחן, מולנו.

איך אני אמורה לקום?

"נעלה?" עידן חייך אליי אחרי חצי שעה בערך. דיברנו איתן על אינספור שטויות, פשוט ניסיתי למשוך את הזמן עד שהן יעלו לפנינו...אבל זה לא קרה.

-"מה?" שאלתי כדי לנסות להסביר לו בינתיים עם עיניי שאני לא מתכוונת לעלות כשאני חצי ערומה, ועוד המעט שאני לובשת זה טי-שירט לבנה שלו, דקה כך שהיא חצי שקופה. היא מגיעה לי עד לאיפה שנגמרים התחתונים וגם הייתי בלי חזייה. אין מצב!

-"אני עייף" הוא צחק וענה לי בחיוך שובב, הבנתי שהוא רוצה כבר לעלות ומנסה להגיד לי לא להתייחס אליהן.

אז אחרי עוד טיפה וויכוחי עיניים שנמשכו כמה שניות, עידן נעמד והכריז על עלייה. הייתי נבוכה ברמות אחרות, זה היה כ"כ לא נעים. כשעלינו במדרגות ראיתי שחברות של שירי נועצות בנו מבטים סוקרים, בוחנים. כשהגעתי לשלב במדרגות שלא רואים יותר דרך שולחן האוכל, רצתי לעבר חדרו במהירות ושמעתי אותן מצחקקות למטה.

"רואה שיש הצדקה לשנאה שלי כלפיי החברות שלה?" הוא גיחך וסגר את הדלת אחריו, נעל אותה. אני בינתיים הספקתי להתחפר מתחת לפוך שלו, מתמקמת בריח הנעים שלו שנדבק תמיד לסדינים.

-"בוא כבר, ממורמר אחד" צחקתי וזזתי טיפה, מפנה לו מקום לידי.

-"רוצה?" הוא שאל אותי והוציא סוכריית M&M מהחפיסה שהונחה על השידה הצמודה למיטתו.

-"לא, אני רוצה רק אותך" חייכתי חיוך מתחנף ומשכתי בידו, מסמנת לו להתמקם לצדי.

-"אני לא אתן לך לבקש פעמיים" הוא צחק ולקח את החפיסה לידו, נשכב לצדי מתחת לפוך.

בסופו של דבר מצאנו את החוש השישי בטלוויזיה, בדיוק 3 דקות אחרי שהוא התחיל. איפשהו באמצע הסרט נרדמתי עליו, בזמן שהוא לא הפסיק להעביר את אצבעותיו לאורך כל גופי, לא נותן מרגוע לפרפרים בבטני...

"מיש, אני יכולה לשאול אותך שאלה?" טל חייכה אליי חיוך נבוך וחיבקה אותי בזמן שהחזרתי אותה מביה"ס למחרת.

-"בטח" חייכתי אליה וליטפתי את שיערה, "מה קרה?" שאלתי.

-"הגר אמרה לי שאי אפשר להחלים מתאונות דרכים ושדניאל לא ילך יותר" היא ענתה במבט תמים, "זה נכון?"

-"מה פתאום" חייכתי אליה מיד והכרחתי את עצמי להגדיל את החיוך הכי הרבה שאני יכולה, "אני מבטיחה לך שהוא ילך כרגיל"

השאלה היא אם ניסיתי להרגיע את טל או את עצמי.

נו, אהבתם...?