מכירים את זה שיש לכם מין מועקה כזו בגרון ותכלס אין שם סיבה?
זו הרגשה כלכך מוזרה.
מצד אחד אני מרגישה לבד,
אני מרגישה שרע לי,
אבל מצד שני אני יודעת שאני לא לבד, ושאין שום סיבה שיהיה לי רע.
אני כאילו מרגישה שאני לא יכולה לדבר עם אפחד על מה שעובר עליי, כי אפחד לא יבין, כי גם אני לא יודעת מה עובר עליי.
אר, זה פשוט מוזר.
כנראה הסיבה העיקרית לכל הקטע הזה זה הריקנות.
ריקנות מבחינה שאני מרגישה תקועה במקום.
כלם לא קורה. כלום לא זז. כלום לא משתנה.
כמה אפשר להיות תקוע באותו המקום?
כאילו אינלי שומדבר מעניין בחיים,
לא הכרתי אף חברה חדשה,
אני לא מאוהבת,
אני לא עושה שומדבר שונה מבד"כ,
הכל כלכך רגיל. ואני לא בנאדם של שיגרה. אני אוהבת שינויים- ופשוט אין.
אני גם מרגישה כלכך טיפשה.
אני מצד אחד ממש ממש ממש רוצה להיות עם מישהו,
ומצד שני כל בנאדם שרוצה להיות איתי אני לא רוצה אותו.
אוך.
***
שלושה שירים שאתם חייבים לשמוע-
away from the sun- 3 doors down
be sombody- 3 doors down
it's not me- 3 doors down
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
