לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

שקט נפשי....


חיי בניו יורק רחוק מכולם... ובנוסף להכול.. הומוסקסואל דחוי..


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


1/2008


ערב יום שישי פרוע..


טוב אז בגלל שאני כבר בארץ והטיסה הבאה שלי יוצאת רק עוד יומיים.. החלטתי לבלות את ערב יום שישי בפאב הקבוע של החברים שלי. לא הודעתי לאף אחד מהם שאני בארץ בגלל המהירות שבה הייתי צריך לנסוע.

התלבשתי בבגדים הכי יפים שמצאתי במזוודה הדלה שלי.. ארזתי כל כך מהר ששכחתי לארוז דברים יותר חגיגיים.

יצאתי מהדירה הישנה בבגדים חדשים שקניתי בעזריאלי לפני כמה ימים .והתקדמתי לכיוון הפאב נחוש בדעתי להכיר אנשים חדשים וזה באמת קרה.

אחרי כמה דקות שישבתי בכיסא ליד הברמן ושתיתי שתי בירות  הבחור החמוד שלא הוריד ממני את העניים הכחולות שלו מאז שנכנסתי העיז לגשת אליי... (סוף סוף! לא התכוונתי להישאר שם כל הלילה).

הוא התיישב לידי והזמין לי עוד בירה וגם לעצמו.

"נעים מאוד אני ניר.." חשבתי כמה דקות.. אממ ניר זה שם סקסי..

"אייל"

"אייל... שם שמתגלגל בשפתיים.."

"אני שמח שאתה נהנה.."

"אני בטוח שאתה יכול לספק לי הנאה אחרת.."

"סליחה..?"

הברמן קטע את השיחה שהגיש לנו שתי בירות פתוחות..

"אז מה אתה עושה כאן..?"

"מה אתה עושה כאן..?"

"אני באתי לשתות ולמצוא לי תענוג ללילה.."

"ומה גורם לך לחשוב שבגלל בירה אתה קנית אותי..?"

"אוו קשוח.. אני אוהב את זה... זה עושה אותי חרמן.."

"תקשיב ילד.. לך תחפש לך צעצועים בשבילך.. תודה על הבירה.."

הנחתי על הבר את התשלום על הבירות שלי ועל הבירה שהוא "קנה " לי.. והסתובבתי לצאת.

"חכה " ניר קרא אחריי.

"תקשיב אתה קצת שתוי וגם חרמן אני מבין אבל סורי אני לא בקטע כזה... סטוצים גורמים לי להרגיש מלוכלך מבין..?" חשבתי כמה דקות.. "לא נראה לי שתבין.. חח צ'או"

יצאתי מהבר לכיוון המכונית של ספיר (השאלתי אותה ממנה לתקופה שאני פה בארץ) ובאתי לפתוח את הדלת כשמשהו עצר אותי. הסתובבתי וזה היה ניר . לבד עם הז'קט עליו.

"מה..?"

" אני רוצה אותך.."

" אוי באמת אתה לא מכיר אותי.."

" אתה צודק אני לא... אבל תן לי... תן לי להכיר אותך.."

"תקשיב ילדון.. אני עוד יומיים חוזר לניו יורק... אני גר שם.. אני בספק אם ניפגש שוב.. וכמו שאמרתי לך אני לא בקטע.."

הסתובבתי חזרה למכונית כדי לפתוח את הדלת ולנסוע ואז הוא אמר..

"אני רוצה לבלות איתך את היומיים האחרונים שלך פה.."

"למה?"

"אתה מוצא חן בעיני.."

" אתה מוזר.."

"אני יודע אבל זה מה שאני רוצה.."

"אוקיי..."

"אנחנו יכולים להתחיל עכשיו.."

"אתה מתחיל שוב..?"

"לא! ממש לא.. בוא ניסע לאיזה מקום... נבלה שם עד שתעזוב.. צימר או משהו... מלון... מה שבא לך.."

"אתה ספונטאני... אני אוהב את זה... אבל בשביל מה לבזבז כסף כשיש לי דירה.."

"אז אולי ניסע לשם.."

"ומה נעשה..?"

"נדבר נשתה קפה ... ונלך לישון... אני על הספה מוכן לישון.."

"בסדר.."

"כן?"

"כן.."

וכך נסענו שנינו לדירה שלי  . כשהגענו שתינו קפה עד 4 לפנות בוקר ואז ניסינו להירדם.. הוא סיפר לי שהוא יתום.. גדל בפנימייה כל החיים שלו.. הוא לא יודע כלום על המשפחה שלו סיפרו לו רק שהם מתו בתאונת דרכים קטלנית. ושהייתה לו גם אחות יותר גדולה ממנו בכמה שנים שגם נהרגה. הסיפור שלו היה מרגש..

בערך בשש בבוקר הצלחנו להירדם ביחד במיטה שלי.. מחובקים..

 

לילה טוב...

 

אייל

נכתב על ידי , 26/1/2008 14:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 40

MSN: 

תמונה




460
הבלוג משוייך לקטגוריות: גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאיילי חמודי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על איילי חמודי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)