| סתם עוד בלוג על כאבים, כעסים וכל מה שביניהם. |
| 11/2007
 Holy Buddhas
אוקיי. אני מובכת עד עמקי נשמתי.
הנה הסיפור.
ביום שיש, cשיעור אנגלית (ספרות) הובילו אותנו לחדר המחשבים. התיישבתי ליד רייצ'ל ומהצד השני שלי היו שני מקומות ריקים. מהצד השני של חדר (עאלק חדר, יותר כמו מסדרון....) המחשבים, ישב דניאל באלכסון אליי ולידו שני מקומות פנויים. בכל מקרה, הנשנש החליק למושב לידי למרות שדניאל ישב ממש קרוב ודניאל חבר ממש טוב של הנשנש. בכל מקרה, הוא דיבר איתי המון והחזיק לי ביד (לא בצורה רומנטית אלא סתם את הזרוע אבל בכל זאת) ואז מייקל האידיוט סיפרבדיחה ממש מטומטמת והתחיל להציק לי "את אוהבת את הבדיחה שלי?" בלה בלה בלה.... ובסוף התעצבנתי ואמרתי "הבדיחה שלך כל כך מצחיקה, שנונה, חכמה ומקורית!" ואז, בדיוק כשדיברתי עם הנשנש וצחקנו והוא חייך את החיוך המהמם שלו..... מייקל אמר, בקול ממש רם "תגידי אופיר, את עדיין אוהבת את צ'רלי?" אני הסמקתי עד עמקי נשמתי, אבל רייצ'ל הצילה אותי "לא מייקל, אל תהיה אידיוט! היא אוהבת את יידיד שלי כריס, דהה!" אבל לא נראה לי שדניאל קנה את העניין. בכל מקרה, הנשנש פשוט המשיך לדבר איתי. אבל עדיין!
ועכשיו את עושה בייביסיטר לשתי בנות מעצבנות שבא לי לחנוק ואפילו לא מקבלת על זה כסף. בודהה, אנא עזור לי!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
