בשלוש ורבע לפנות בוקר, 13 במרץ 1964, חנתה קיטי ג'נובס כמאה מטר מבניין הדירות בו התגוררה בניו יורק. בדרכה לבניין, ללא סיבה מוגדרת, תקף אותה ווינסטון מוסילי, הכה ודקר אותה באכזריות עם סכין. קיטי צעקה הצילו. כמה מהדיירים פתחו את החלון הצופה אל הכניסה ואחד מהם אפילו צעק:"תניח לבחורה הזו". הדיווח של אחד מדיירי הבניין, שהגיע למשטרה בעקבות התקיפה דיבר על עימות בין בחורה לגבר שהסתיים בזה שהבחורה נלחמה והמשיכה לדרכה. חבוטה ופצועה, שוכבת ליד הבניין,ללא שום עזרה באופק, הייתה ג'נובס טרף קל להתנפלות השנייה של מוסילי שכללה דקירות נוספות, אונס ובסופו של דבר הובילה למותה הטראגי ולסיפור המקרה שעליו יבססו החוקרים ביב לאטיין וג'ון דארלי את המושג diffusion of responsibility - פיזור אחריות. הטענה של החוקרים הייתה שכאשר יש אנשים שרואים אדם במשבר כלשהוא והם מודעים לזה שיש אנשים נוספים הצופים גם הם בארוע, הם ייטו להניח הנחות כמו: בודאי מישהו אחר כבר דיווח למשטרה, או אולי אם כולם רואים מה שאני רואה, יש לזה הצדקה כלשהי, אולי היא פושעת, וכו' וכו'. בסופו של דבר הם יניחו הנחות שיובילו אותם לא לעשות שום דבר ממשי בעניין.

בכתבים קדומים נכתב שעם ישראל הוא עם סגולה ושכל ישראל ערבים זה לזה. לדעתי זה מיתוס שנשבר מזמן ורק ההד הסמלי והתרבותי שלו עוד מהדהד ומועלה לתודעה בהפקות ענק של ימי עצמאות בישראל. 

התחושה שלי שפיזור אחריות לא רחוק מאיתנו בכלל כחברה החלה באותו המקום בדיוק בו למדתי את המושג "פיזור אחריות". זה קרה באיזור המעליות של הקומה השנייה. אני יצאתי משיעור בקצה המסדרון בעקבותיהם של 15 מבני כיתתי. על הרצפה שכבה בחורה מעולפת כסיד ולידה בחור אדום מלחץ. היא התעלפה והוא נכנס לפאניקה כשמבטו זועק הצילו. ללא ספק משבר. אני וידידה שצעדה לידי קלטנו והגבנו. לא היה צריך לעשות הרבה, לארגן בקבוק מים, לברר איפה יש אחות וזהו. את כל זה לא עשו אותם 15 בני אדם. כשניסיתי להבין מדוע, מצאתי עצמי מתרץ בשבילם את אותם תירוצים עליהם המושג פיזור אחריות מדבר. אולי הם חשבו שהבחור כבר עוזר לה אז העניין מטופל, אולי הבחורה לבנה כשלג באופן כללי ומתעלפת להנאתה או אולי הם עושים ניסוי ב"פיזור אחריות", ובודקים איך האחריות נעלמת לה בדרך למעלית.

כמה חודשים אחר כך ידידה שלי החליקה עם הקטנוע שלה באמצע צומת וברוב חוצפתה חסמה את נתיב התנועה של שני רכבים שהיו מאחוריה. כמובן שנהגי הרכבים לא שתקו ולא מחלו, ובודאי שלא יצאו מרכבם לספור כמה עצמות היא שברה או אם היא בכלל בהכרה. אחד מהם צפר לה, הוציא את ידו מהחלון ובתנועת "יאללה קומי, יש לי ירוק", הוא הראה לה כמה היא לבד בצומת הזה. השיא היה בטלויזיה. עיני כל ישראל ראו כיצד נהגים חולפים על פניו של אופנוען מרוסק בלי רחמים. 

אני לא חושב שישראל ערבים זה לזה, ישראל אדישים זה לזה. אפשר לקרוא לזה פיזור אחריות אבל אולי זה מושג המציג אדישות פושעת כתופעה מדעית מוכרת ובכך מסירה ממנה תיוגים של רוע. במקרים שראיתי או שמעתי לא היה תוקף מסוכן עם סכין ולא מחבל מתאבד. עזרה של אדם לאדם לא הייתה כרוכה בשום דבר מעבר להגשת עזרה והתעניינות ראשונית בשטח. אפשר לדעתי להניח בקלות שעם הפשיעה הגוברת והאדישות הגועשת, לא רחוק שעם הסגולה ייראה את קיטי ג'נובס הישראלית צוברת פנסים סגולים וכחולים בכל גופה וייתן לה לחלוף מהעולם על רקע אדישותי. 

http://www.answers.com/topic/kitty-genovese -חומר על  סיפור קיטי ג'נובס