אני יושבת ובוכה וכותבת פה כמו למגירה...
אני מנסה לאסוף עקבות של דמעות ,
שלא ייראו כמה אני יכולה לבכות!
אני כבר לא יכולה לסבול את השקט שמתחולל ביני לבינו
ועכשיו שניסיתי את הקשר לשקם קצת..
ההורים שלי מנסים להרוס לי אותו!
סה"כ רציתי שנפגש ביחד,לבד ונדבר בנחת..
אבל כאילו זה מתוכנן במיוחד שייחרב עלי העולם!
ההורים שלי צועקים עלי בטלפון,הדמעות שלי זולגות כמו בגשם ראשון...
הכל מטפטף לרצפה ואני מרגישה כה בודדה,
שאפחד לא יימצא את דרכה...
עכשיו מחליטים להרוס לי בשנייה את החיים שלי על פניי האדמה..
אבל למה אתם מתאמצים ?!
את זה אני רציתי לעשות ממזמן ..
אולי תתנו למעריצה מספר 1 של המוות- שזאת אני,
להרוס את החיים שלי כבר?!
ואם יש איזשהי תיבת תלונות..
אני רוצה להגיד לאלוהים סליחה על התפילות..
שבכל לילה אמרתי תודה!
על כל מה שלי הוא ברא..
אני עכשיו כבר מבקשת מחילה...
סליחה על החיים שנתת לי ב-מתנה!
תנו לי להתפוגג בשקט...
ואל תוסיפו שום ציוץ כי זה מה שכיף לי באמת,
לראות את עצמי מגשימה עוד חלום ברשימה...
לעשות delete ולא להתחייב בחתונה..!
עכשיו המוסיקה מנגנת וזה סימן שהיא אומרת,
להעביר את הכאב מאחד לאחד שכל אחד בתורו,
ייסבול קצת בחיים ושלא אחד ייסבול בשביל כל האנשים!
אני פה מרגישה כאילו הגוף שלי חי ונשמתי מתה...
אבל אני עדין מחכה לאותו הרגע,
שאלוהים בכבודו ובעצמו ירד אלי והוא יהיה הראשון שייתן לי כבוד בחיים,
ויגיד לי פנים מול פנים- "מישל עכשיו עולים..."
***********************************************************************************************************
רבתי עם ההורים שלי..
והם לא הרשו לי ללכת עם חבר שלי !
וכל כך בכיתי,ואני עדיין בוכה...
ואני כל כך מותשת ולא יכולה...
החיים שלי זה כמו איזה בלון שניפחו וניפחו וכל האוויר,
פתאום יוצא מאיזה חור...
וככה החיים שלי דלים יותר ודלים,
בלי שמחה,אהבה,הנאה והכל...
אני מצטערת כל כך על ההוצאת עצבים שלי כאן...
אבל אם יש מקום אחר תמליצו בבקשה...
[[חח פסיכולוג לא תודה!!...]]
כבר אין לי כוח לכתוב מרוב תסכול!
שלכם...
מישל!