שוב הדמעות יורדות.
המדד היחיד של כל התחומים... הוא ישפיע על השמחה או העצב,
הדיכאון והריכוז,
החשק לצאת ולעשות משו עם החיים שלה.
הוא ישפיע על הכל.
אתמול והיום הוא הרס לה את היום. בעצם כבר חודש הוא הורס לה ימים שלמים.
בלילה בוכה.. קמה ב3... וחושבת על זה....ועוד דימעה ועוד דימעה...
רע מבפנים, הרגשה של כאב, כאב פיזי, לא מצליחה לישון ובוכה עוד ועוד זזה במיטה..
אולי זה יעלים את השומנים והיא תקום מחר בבוקר 5 קילו פחות. אכזבה עצמית מה היא שווה בכלל.
מישהו לקח לה את הדבר היחיד שהייתה טובה בו, היא לא הסכימה, מישהו לקח... בלי לשאול.
כשדעתה מתבהרת (?), היא חושבת אולי לא כל החיים הם משקל
ואולי אנשים לא מעריכים אותה לפי המספר הזה והשומנים האלה,
אולי היא לא צריכה לשים על זה יותר מידי....
ואז היא חושבת כמה שהחיים יפים
והולכת למטבח, לאכול, כי הרי מותר לה, פס על כולם שילכו להזדיין.
אבל 5 דקות לאחר מכן, כשהבטן מלאה,
היא מסתכלת במראה ורואה שומן. היא אפילו לא רואה ילדה. רק שומן.
ההורים אומרים לה שהיא נראת מצויין, החברות צוחקות שהיא אנורקסית (כן ממש...) ורק היא רואה את האמת, שומן.
הצג לא משקר. גם המראה.
אבל עם כל הסבל שלה, היא מתנהגת באי היגיון מוחלט ולא משנה כלום בהרגלי האכילה שלה.
מתפתה לעוגיות ואוכלת יותר מידי.
ואז בוכה! כמה אי היגיון יכול להיות בילדה אחת!!
הרגע היא בכתה, מה, זהו שכחה מהכאב והסבל? העונג הריגעי משכיח הכל?
וככה היא חיה כל יום, מסתובבת בתוך המעגלים של עצמה,
משנה את דעתה מקיצון לקיצון.
ואז כמובן......
-בוכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
