לא ממש שמרתי בימים האחרונים... ואני עכשיו שוקלת 50.3 .....רק ירדתי וכבר אני עולה.... אני בדיכאוןן...
למה זה לא מצליח לי... אני מנסה לאכול בריא ואז אני עולה מזה.. כניראה שבשביל לרדת במשקל אני צריכה לאכול כמה מאות של קלוריות ביום ולא יותר מזה..
לחבר שלי בטח כבר נמאס ממני.. כל הזמן אני בוכה לו שאני שמנה.. למה הוא אוהב אותי בכלל.. אין בי שום דבר לאהוב... אני סתם מעצבנת ודיכאונית ונמוכה ושמנה ואין בי שום דבר טוב.....
הוא אמר לי שאולי ככה אני צריכה לשקול וזהו. אבל מצד שני הוא כל הזמן מעודד אותי לרזות... הוא אומר שאני צריכה להוריד את ה"שניצלים" בצדדים.. והוא צודק אני צריכה גם להוריד עוד הרבה דברים....
אבל יש לי בעיה עם עצמי. אני יודעת שזה לא בריא לאכול פחות מ1000 קלוריות ביום. אני לא רוצה להגיע לגיל מבוגר ושיהיו לי כל מיני בעיות עקב ההתעללויות שלי בגוף. ואני לא רוצה להיות אנורקסית כי זה לא חיים. אני רוצה לחיות בריא. אבל אני רוצה גם להיות רזה..... טוב אי אפשר גם לאכול מהעוגה מגם להשאיר אותה שלמה... אבל זו הבעיה שלי עם עצמי ואני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.
הבילבול גורם לי לרדת לעלות לרדת לעלות.
אני לא כמו לפני שנתיים. אז, בגיל 16 היית אממ איך לקרוא לזה.. טהורה.. ואני אסביר..לא ידעתי מזה פרו אנה. לא חשבתי שאי פעם אני אכנס להפרעות אכילה.. לא חשבתי שהדיאטה שאני עושה תפגע לי בבריאות.. לא הייתי מודעת לסיכונים שבדיאטה כל כך דרסטית.. אז פשוט המשכתי עם הדיאטה מבלי לחשוב על הנזקים כי לא ידעתי על קיומם.- דבר שכרגע אני לא מסוגלת לעשות. כי הייתי שם. וכמה שאני רוצה לרדת במשקל.... אני לא מצליחה כי יש לי קול מבפנים שלא נותן לזה לקרות.
אני מרגישה מוזרה ושונה מכולם. משוגעת. כל היום שלי במחשבות על כמה אכלתי וכמה לא אכלתי. דיכאון ושמחה, הכל כתוצאה מהמשקל ומכמה שאכלתי באותו יום. אני עייפה. עייפה כבר מזה. עייפה מהמחשבות הבלתי פוסקות.. עייפה מלהיות שונה מכולם.
הלוואי שהייתי בטוחה בדרך אחת... ולא מתהלכת בין שתיים... אני משתגעת מיום ליום. אני רוצה לרדת במשקל אבל זה לא בריא לי. אני יודעת שאם ארד לא אוכל להמשיך לאכול 500 קלוריות ביום כי בסוף מתים מזה. אי אפשר לחיות חיים שלמים ככה.
פעם רופאה אמרה לי שצריך למצוא את שביל הזהב. היה לי קשה לשמוע את זה. כי ידעתי ששביל הזהב הוא לעלות במשקל ולאהוב את עצמך... וזה.... לא יהיה אפשרי.
אכן עליתי במשקל. ואני שונאת את עצמי יותר ויותר.
לא יודעת למה יש לי חברות וחבר ולמה מישהו בעולם הזה בכלל אוהב אותי אני לא שווה את זה.......איך אפשר לסבול אותי..... אני בקושי סובלת את עצמי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
