יש לי חלון ליד המיטה והוא משקיף לעמק יזרעאל. אני קמה בבוקר ויש מין שמש מוזרה של 7 בבוקר אבל היא מעירה על הכל בצבע אפרסק. אני משקיפה מבעד לחלון. אין כלום באופק. אגם מגיע עד לסף החלון שלי. כל הארץ מלאה במים. המים גם צבועים בגוון הזריחה המוזרה. מהחלון שלי עד האופק יש רק ים שקט שהרוח מדי פעם מעבירה בו אדוות קלות. השקט מוחלט ואולוהי, אך אני מתמלאת בפחד מסוים שאני לא יכולה להסביר אותו. אני חושבת על זה שמתחת לכל המים הרגועים האלו כל האנשים טבעו. למים יש מרקם קל ועדין.

(נחלם לפני מספר שנים)