כל הסיבות כאן.

 (לתשומת לב האלו שבאו מ"הנושא החם": הפוסט מנוסח בחלקו בלשון נקבה אך מתייחס לשני המינים)

בעקבות ההצלחה הפנומנלית של לפני שנתיים גם הפעם אפנק אתכן, אלא שהשנה היה לי ממש קשה לבחור חמישה בלוגים עקב דרדור האיכות, ממש גירדתי בקושי כמה בלוגים שאני אוהבת. בכל זאת, הנה חמישה שעברו את הרף, שהמשותף להם זה שהם כותבים על מה שבאמת מעניין אותם והם לא ממסחרים את עצמם בדרכים לא כשרות. וגם שאני מכירה את כולם ברמה כזו או אחרת:

את מיטל, הידועה בשם מייפל, הכרתי במחנה היפים, היא יצירתית וחמודה, ואחת הבחורות המגניבות שפגשתי אי פעם. אני אוהבת את הכתיבה שלה כי יש בה משהו חי ושוקק.

אורן, הלוא הוא אורן מטר וזכור לחלקכן כההוא שחיפש את מורן, פתח בלוג בו הוא פורש את משנתו ותפיסת עולמו כשהמסקנה הסופית בכל פוסט היא "אל תהיו קונפורמיסטים". חמוד כזה.

לאסף יש הרבה דברים מעניינים להגיד. הגישה שלו לחיים היא שונה, חיובית, רוחנית, גם אם אני לא תמיד מתחברת אליה אני מעריכה אותה. חוץ מזה יש לו אחלה עיצוב.

[שטיפת מוח בשביל להחזיר את דרור לפעילים]

אז אם הוא היה בפעילים ב2004, דרור, הידוע כההוא משנות ה-50, עזב כבר מזמן את הנישה המצחיקנית, ועבר לנישה הבוגרת והמעניינת. וחוץ מזה יש לו עיצוב נחמד והרמוני, רשימת חמישים מילים שעושות לו משהו ובסוף גם כתוב "דבש, אני בבית". כאילו, מה, מה עוד אתן צריכות בשביל להשתכנע לקרוא את הבלוג שלו? לא לא, שאני אבין, איזו סיבה פאסבלי יש לכן לא לקרוא אצלו? הא. אתן פשוט לא יודעות מה טוב בשבילכן. אני כן יודעת: לקרוא את הבלוג של דרור.

[סוף שטיפת מוח בשביל להחזיר את דרור לפעילים]

כאמור היה לי קשה מאוד לבחור עקב דלות המבחר, אז אמליץ לכן על ארכיון נטוש, ולא סתם ארכיון, אלא הבלוג של אפרת! לחלקכן בקריאה ראשונה זה יראה כמו סתם עוד בלוג, אבל כשקוראים ברצף מבינים את הגאונות החמודה והאדישה של הבחורה הזאת. משפטים כמו: "אני אספר לכם על חלום שהיה לי. רגע, אני הולכת להביא בורקס. אוף היה רק עם תפוח אדמה." ופסקה בה היא מתארת בדרמטיות את מאורעות מלחמת לבנון השנייה ומסכמת ב"הקטיושות האלה מרעיבות אותי, אני רעבה. בא לי מג'דרה." אין, קלאסיקה. לא לפספס את פינת ליאור ממורמרת בה אני מככבת (אני לא מפספסת הזדמנות להלל את שמי ברבים).

תהנו. אל תרביצו לי אם לא אהבתן.

טוקבקים. זה פשוט דבר כל-כך צפוי. כל ההתנהלות היא קונפורמיסטית וצפויה. יש כתבה, יש את התגובות הצפויות והמקובלות, רק תוסיפו קמצוץ של אגרסיביות כי הרי הכל בעילום וא/נשים מרשות לעצמן. תמיד יש את ההיא, התגובה האחת לחמישים שמביעה דעה לא מקובלת. תמיד אח"כ יש עליהום עליה.

זה מזכיר לי את הטוקבקים שהיו במלחמה. זה פשוט זעזע אותי, איך א/נשים מסוגלות לאבד את הצפון (תרתי משמע..). אני כל הזמן תהיתי איך אני, שבאמת נמצאת בסכנה ושחוטפת קטיושות (אמנם שתיים וחצי, אבל עדיין), מסוגלת להמשיך להחזיק בדעות שלי במתינות ולא להכנס לטירוף של "יש מלחמה, בואו נתעלם מכל דבר אחר" (חוץ מהפעם ההיא שבה הייתה אזעקה מוקדם בבוקר וחשבתי "לא אכפת שימחקו את כל דרום לבנון". אבל מצד שני, אף אחת היא לא בדיוק קרן שמש אמפטית ב6 בבוקר),לעומת אחרות שלא חטפו קטיושה אחת ומסוגלות לכתוב טוקבקים מלאי טירוף ושנאה. אבל זה מחזיר אותי למה שכתבתי למעלה. זוכרים את "הקונצנזוס"? אז זה פעל יפה מאוד בטוקבקים. התגובה ההיא הלא מקובלת האחת למאה? אז זה היה אחת ל200. אם בכלל. 

זה פשוט מזעזע אותי. אין לי דרך אחרת לכתוב את זה. 

הנה אני כותבת פוסט. אבל אל תתרגלו. אני כבר לא כל-כך אוהבת את ישרא. פתחתי חשבון בספר הפנים , אז אם מישהי שאני מכירה עוד קוראת פה וגם יש לה פרופיל, אל תהיי זבל ותגידי כדי שאני אמצא אותך (אני עוד לא בטוחה שאני רוצה לפרסם פה את הפרופיל שלי). כרגע רשימת החברים שלי די פתטית וכוללת את אחותי וחבר שלה, דרור הצדיק ישתבח שמו ועוד איזה שמאלני אחד שהתחשק לי לראות איך נראה הפרופיל שלו (21!! סתם). השקעתי כל-כך יפה ברשימת הסרטים שלי, וזה לא יהיה שווה אם אף אחד לא יסתכל עליהם ויגיד "איזה סרטים זבל היא רואה".

עוד אשוב, זבלים.

נ.ב

המשפט הכי בועתי-רמתשרוניקי-צפוני בעולם: "רק לאחרונה ראיתי מזרחית אמיתית" - אורן מטר.

(מהפודקאסט החדש שלו ושל דרור)

השם המלא שלי מופיע בגוגל, כולל כל מיני פרטים אישיים שמצורפים לו וזה מפריע לי. הוא מופיע בקובץ excel. בקיצור, אני רוצה להוריד את התוצאה הזאת מגוגל. האם זה מספיק לבקש שתמחק מהמקור שלה (במקרה הזה, קומונה מסוימת בתפוז), או שגוגל "מתעד" את זה או משהו? האם אפשר לבקש ישירות מגוגל שימחקו את התוצאה?

פעם הבאה אני יותר אזהר

DX