הוא מסדר רוקי מאי-אוגוסט הכיפיים. אולי אני לא זוכרת הכל כי אין לי פוסטרוקי מסודר.

"אבל הם אנרכיסטים!" צעקתי כשאסף וגיא רצו שאכנס בכל זאת לבפניםשל ולא אשאר בחוץ עם אי אלו רמתשרוניקים. מעניין כמה הייתי רעה באותו יום, מה שכן הייתי מאוהבת.

נטע נתנה לי פרוספקט של "המחנה האלטרנטיבי" (מחנה ההיפים כפי שצוין כאן בעבר). דיברנו. היא קשורה ל"אנרכיסטים נגד הגדר" ובאותו זמן רציתי להציע להם את הפרויקט שלי בעיצוב (שנעשה עליהם ,להזכירכם), חשבתי "פאק,מושלם!" כי באותו לא אני ולא יורם מצאנו דרך לתקשר איתם. היא אמרה לי לשלוח לה את הדוגמאות והיא תשלח אליהם (בסוף היא שכחה מזה, אגב). דיברתי איתה על זה שאני רוצה להיות טבעונית אבל מפחדת מהחוסרים בתזונה והיא אמרה לי ללכת לאיש ב"בודהה-בורגר" (מסעדה טבעונית) שיסביר לי מה אני צריכה לאכול. איש צמחוני שישב איתנו אמר "גם אני רוצה להיות טבעוני, אבל מה אני אעשה בלי יוגורט?". היא סיכמה את ההבדלים בין אורן לחגי, סרבן המצפון המהולל (הם אחים למי שלא מעורה בענייני) כששאלתי איך חגי."חגי נחמד ואורן הוא פשוט... רע." היא מכירה את אורן מלא-זוכרת-איפה. עשינו השוואת אורן.

אורן בא מכוסה במדבקות של בגרות, כאקט לסיום התיכון. הוא טען שאני לא נחמדה כי לא חיבקתי ולא נתתי לו תשומת לב כמו לשאר האנשים, ואני כזה "הלו בן-אדם לפני חודשיים שנאת אותי",והוא טען שהוא כן אוהב אותי. דרור התחפש לעץ כדי "להתמזג" בנוף. אישה אחת הסתובבה ברוקי עם דף ועט וטענה שהיא מחפשת אנשים כריזמטיים בשביל תוכנית ריאליטי בטלויזיה (מה שהיום ידוע כהתוכנית "מיי-בלוג" בערוץ 2) אמרתי לה שיקחו את דרור כי הוא מפורסם כי הוא "זה שתקוע בפיפטיז" והיא התחילה לדבר איתו. דרור אמר לי שהוא ואורן עומדים לעשות את הטיול הכלל-ארצי שהם תכננו עוד בפסח לעשות ולא עשו, והוא אמר שאני אהיה כנראה אחת התחנות בטיול שלהם. אמרתי לו שלא נראה לי שזה יקרה והוא שאל למה ואמרתי לו שהם תמיד מבטיחים לי הבטחות אבל אף פעם לא מקיימים. אז הוא אמר:" לא לא אבל הפעם זה באמת ויהיה לך חדר פנוי בשבילנו?" ואמרתי ש"כן, טוב" וחשבתי לעצמי "הו הנה סוף סוף הזדמנות לאורגיית סאדו-מאזו". "אבל אתם לא תבואו, אני יודעת" אמרתי. "לא, לא, נבוא" ובסוף הם באמת לא באו.

רעות (חברה של דרור) הגיעה בשמלה אדומה עם נקודות לבנות והייתה כל-כך יפה, התחלתי לקנא בה על זה שהיא יפה ונשית ועדינה, ממש רמתשרוניקית אמיתית. הרגשתי וולגרית.

את הבפניםשל אני לא כל-כך זוכרת  היה הולוקאסט. היה מצחיק? נהניתי? לא זוכרת.

אורן, נטע שמביאה לו פלאייר למחנה והיד של דרור.

אורן בפאתוס תעמולתי

עדיין בפאתוס תעמולתי

אורן ורמז דק. (ומי שפספס מאחורה: גיא באחד מפרצופי ה"מה נראה לך???" הטובים שידעה האנושות)

בפניםשל יפה.

תמר וטל ואזנה!

התמונה הזאת מוקדשת לנועם הבן.

פריקית צעירה איתה התווכחנו ויכוח פוליטי כזה או אחר, יחד עם נטע וגיא.

תמיר רמתשרוניק נעלה.

תמיר כבר לא כל כך נעלה.

תמר פותחת.

רעות.

 DX

לאחר חצי שנת יובש (למרות שהייתי בכל הרוקים חוץ מנובמבר) - הנה אני מפנקת אתכם בתמונות:

תמיר המצחיקול.

מעיין וחברים (תקחי את התמונה הזאת)

זה ארז טל! סתם, זה עופר.

אנשים שבאו לעשות על רוקי סרט סטודנטים.

איילת מור עם פיצול אישיות.

אורן ותמיר עם צד דמוני.

התמונה המסורתית של תמר ותמיר.

תמר, בתמונה שסוף-סוף היא מרוצה ממנה (לא, זה עדשות כחולות).

האמא השולתתת!!1 של אדוה (שהופיעה באותו יום (אדוה, לא האמא)) ומימס.

משה הנרקיסיסט.

באיזשהו שלב שנכנסתי לרוקי, חשבתי לעצמי: "רגע, מה אני עושה פה? אני מכירה כבר את הסרט." וכך החלטתי שאני לא אכנס יותר לעולם לבפניםשל רוקי (אך זה לא אומר שלא אבוא יותר לרמת השרון (או לאיזה הקרנה פרטית של reefer madness אהמאהמ). ואז אמרתי (לעצמי):"טוב, אני צריכה לשבת על המדרגה בתור הפעם האחרונה שלי" אבל דולף גירש אותי ממנה (אני לא יודעת למה אני לא מסוגלת להתעמת עם הבן-אדם הזה, הוא כל-כך מפחיד אותי), ואז אמרתי (שוב לעצמי): "טוב, לפחות התמונות של הבפניםשל צריכות צריכות לצאת יפות."

פרישואו.

טיים וורפ:

פינת הסגידה לאדוה:

ועוד סתם תמונות מההופעה:

אורן מתדיין עם ליאו.

אני מרוצה מעצמי.

דברים:

- נסענו עם אמא של אדוה. היא כזאת מגניבה.

- לפני שנכנסתי היה בחוץ איש שנשען על מישהו ואמר לו "....רפי....תנעל אותי...תנעל אותי....אני אעשה כל מה שאתה אומר...רק דבר אחד בבקשה....תנעל אותי בג'יפ.....". אם לא הייתי רואה שהבן אדם שפוך מוודקה הייתי חושדת שאני צופה באינטראקציה בין אדון לעבדו.

- הגשמתי את חלום חיי ותיפקדתי כגי'פיאס אנושי כצעקתי בדרך חזרה על תמר "חמש!!!!! תסעי על כביש חמש!!!!! לשם! לשם!"

תפסיקו להמציא סיבות למה להתנשק. קודם מיסלטואו אח"כ להתנשק בחצות.... תתנשקו כבר!!! יא שרמוטים.

מחר אני נוסעת לשבוע, כך שאני לא אעדכן. אני לא רוצה לומר לאן אני נוסעת מטעמי פרנויה. אבל בואו נגיד ש:

א. המקום לא בטווח של הקטיושות, כך שיש לי שבוע מבורך של שקט.

ב. אני אהיה טבעונית.

ג. אני בטוח אבכה לפחות פעם אחת.

ואתמול היינו ברוקי, הפעם אני ממש שמחתי לבוא בלי קשר לאיך הרגשתי שמה, כי להתאוורר מהאווירה פה הוא משהו מבורך בכל מקרה. אפילו איילת באה, וכזכור לכולנו איילת ממש סבלה ברוקי מרץ (אין לי כוח לקשר, תסתכלו ב"הם."), זאת אומרת שמאוד, אבל מאוד משעמם לנו פה.

היה ממש מצחיק ברוקי, ועצוב, כי אני לא אראה את דרור יותר בחיים שלי, כי הוא הולך למות במודיעין. כשאני אחזור אני רוצה לעשות פוסטרוקי (סוף סוף יש לי תירוץ טוב לא לעשות אותו) anniversary שנה (כן כן), שיהיה מוקדש למופע הנודד של אורן ודרור, כי לא יהיה יותר <בוכה במקלחת בעת חיתוך ורידים>.

אני רוצה להמליץ על שיר "in the year 2525" (לא זוכרת מבצע), כי זה שיר מגעיל, שנזכרתי בו אתמול בעת שנסענו באוטו השטן של תמר, הנוטה לפתוח חלונות באופן עצמאי.

חגי מטר רולז,

DX

סתם בא לי להעלות את התמונות, אפילו לא מתוך הרגשת חובה. הנה, כרונולוגית:

<עריכה: הוספתי עוד תמונות למטה>

תמר ותמיר, שתמיד יוצאים טוב ביחד.

<הסיפור קורע הלב מדוע התמונה נערכה שוב ושוב - בתגובות>

כתוב לי לשים את התמונה הזאת. סתם איש נחמד שהיה שמה.

פועלים ברמת השרון? זה לא פרדוקס? שלט שמופיע על קולנוע כוכב.

אורן והחדודים (לא, הוא לא באמת מעשן. הוא מזלזל בעישון).

קוראים לה נטע.

תמיר ואורן - רמת-שרוניקים מורמים מעם.

נו, הפריקים האלה שאין לי מושג איך קוראים להם.

אני ממש ממש אוהבת את התמונה הזאת. לא מכירה אותה, אבל זה יצא נהדר.

כבר בבפניםשל.

עקרו מהשורה הראשונה בקולנוע את הכסאות, חוץ מאחד, עליו אני ישבתי. בגלל זה נוצרה דינמיקה מוזרה ביני לבין האנשים שהיו מקדימה, מסתבר שדי הפרעתי להם לעבור, אבל אין חוק שמונע ממני לשבת שמה. כל אחד שעבר והסתכל בי במבט זועם הסתכלתי עליו בחזרה במבט של "ha-ha, you're fucked" וזה היה די מהנה משום מה. ומסתבר שהכיסא הפך לכיסא הכבוד שלי, כי היה איזה שלב שקמתי  והלכתי להביא משהו, וכשחזרתי והיה מישהו אחר שישב שמה, הוא קם ואמר "לא, לא תשבי". אני מלכה.

ההופעה.

ואז הגיע החלק שידוע כ"החלק המשעמם", שבגללו עקרתי כהרגלי אל השורות האחרונות, והתחלתי לחשוב מחשבות מטרידות ופילוסופיות. צולם בין אנשים שעמדו על הכיסאות (זה ידיים שמה, לא דברים מוזרים).

לקראת הסוף. הו, הורידות.

תמונה שצולמה בחמש בבוקר במקלחת, כבר אחרי שחזרנו הביתה. צילמתי את עצמי מלמעלה.

ולהזכירכם: זה היה רוקי ממש נחמד, בהחלט התעלה על האוירה הלא נעימה ממרץ ופברואר, אפילו הסרט לא היה כל כך נמרח ולא הייתי צריכה לצאת כדי להעסיק את עצמי. זה לא פוסטרוקי מסורתי, לא נורא. הייתם משעשעים וסקסיים, כל הכבוד לכם!<מחיאות כפיים>

ביבנה גנבו תחנת אוטובוס (באמת),

DX

ואם אנחנו כבר בקטע של עריכה, הנה עוד כמה תמונות:

"ליעם: בוא! בוא לראות לפרקונים צהובים!

האיש השני: רגע, אני מחרבן." - הומור של חמש בבוקר.

תמיר שמן. (כן זו פעם שלישית שתמיר מופיע בפוסט...אז מה?? אז מה אם אני סוגדת לו בסתר??? + <הכנס משהו שנון ומצחיק שלא עולה לי כרגע לראש>)

סדרת "אל תצלמי כי אנחנו דתיים":

ביי באמת.

דווקא היה ממש נחמד ברוקי הפעם. כנראה שהנוסחא להנאה שלי היא לחשוב לפני על כמה שאני אסבול (ועכשיו תשאלו למה אני באה בכלל. אז לא, אין לי כוח להסביר לכם).

פוסטרוקי יפה יהיה אחרי יום שני, שכזכור יש בו מבחן הבודק עד כמה אתה אשכנזי. אני די אשכנזייה כבר, כי אני ב-5 יח' (מגן 73! ווהו!).אני מנסה ללמוד, אבל האמת שזה פשוט לא מעניין אותי, וזה לא חשוב לי, אז אין לי הרבה מוטיבציה. למרות זאת, אני מאמינה שאני אעבור את הבגרות.

אני פתאום מאוד שמחה היום.

אוף, יש לי עוד מלאן דברים לעשות.

אין לי דרך לסיים את הפוסט הזה בצורה טובה.

קתרזיס,

DX