כשהייתי קטנה, אמא הבטיחה לי שהכל יהיה טוב.עברו חודשים ושנים והמצב נהיה רע יותר.
במקום למצוא מישהו שיהיה לצידי ויהיה אמיתי איתי אני אוספת לצידי אנשים שמשקרים לי כל כהזמן.
אנשים שבחלומות הכי רעים שלי לא חלמתי שהיו לי.
היום, דקה לפני שהתעלפתי דיברתי איתו.
הוא היה חמוד אלי, ואדיב.
ואחרי שהתעוררתי הוא ישב לידי ושאל לשלומי ודאג לי.
אולי זה רק חלום ואולי זה עוד אחד מהמקרים האדיוטים שאני יחיה בהם בפנטזיה אבל לי זה נחמד.
לדעת שאולי מישהו דאג לי, לדעת שאולי יש עוד אנשים נורמלים בעולם הזה.
אני לא בן אדם נורמלי ובגלל זה אני כל כך צריכה מישהו נורמלי לצידי מישהו שיעמיד אותי במקום ויגיד לי מה לעשות כדי להיות חלק מכולם,
כי אני הכל חוץ מחלק מכולם.
דאגה, חולשה ובעיקר בלבול.
צריכה עוד כמה ימים חופש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
