קפה ומונה ליזה.

רוצה שתחבק אותי עד שישברו לי העצמות.

רוצה שתאהב אותי עד שאני לא יאמין לך כבר.

רוצה שתנשק אותי עד שאני אפסיק כבר להרגיש טעם.

רוצה שתלמד אותי עד שארגיש מספיק חכמה בשביל לעזוב אותך.

רוצה שתדבר איתי עד שהקול שלך ישמע לי כמו רעש.

רוצה שתיגע בי עד שהמגע שלך יהיה מחוספס בעיניי. 

רוצה לראות אותך עד שלא ארצה לחשוב עליך בכלל.

נמאסת!

באמצע המסיבה, במקום בערך הכי רועש שיכול להיות חשבתי עליו... חשבתי על הגורל...

הראי בסופו של דבר הגורל צריך להיות מישהו שנמצא ביננו כדאי לעזור לנו או לפגוע בנו.

ואיך הוא ניראה?

הוא כנראה נראה הכי טוב שאפשר, אפילו חתיך עולמי והוא לובש בגדים אדומים שמבליטים לו את הגוף בצורה מושלמת.

הגורל יכול להיות הכי נחמד והכי רע שבעולם.

כשאנחנו רואים אותו ונחמדים אליו הוא מביא את לנו את כל הדברים הטובים ואת "הגורל" הכי טוב בעולם.

וכשאנחנו לא רואים אותו או סתם מתעלמים ממנו בזמן שאנחנו רואים אותו הוא מתעצבן וכועס ומחליט להתנקם בנו בצורה הכי נוראית שאפשר, הורס לנו את "הגורל" וככה גם את החיים.

הוא מתחיל מהדברים הקטנים ואז כשהוא רואה ששום דבר לא משתנה, היחס שלו אליו, הוא פשוט ממשיך לדברים יותר גדולים ויותר פוגעים.

וזה בדיוק המצב שהגעתי אליו, אני יושבת ומחכה לו שעות אתמול בזמן המסיבה והוא פשוט לא בא.

כנראה שהגורל לא מבין שאני לא באמת רוצה להתעלם ממנו אלה פשוט אני לא רואה אותו, ובינתיים הוא פוגע בי, ובינתיים הוא לא בא.

חייבת להפסיק להיות אני...