my pain life

אני התחיל את ההסבר בסיפור קצר..

" משפחה שמורכבת מאבא,אמא וילד קטן יצאו לסיבוב במכונית החדשה והמפוערת שלהם..

הם עוצרים בתחנת דלק והאמא הולכת לשרותים והאבא לקנות איזה משהו מחנות..

הילד מצא כמה טושים וצבעים ועם כל האהבה שיש לו התחיל לצייר על המכונית, על הכסאות, על החלונות, על הכול..

כשאבא ואמא חזרו ראו את העבודת יצירה של הילד והאבא כל כך כעס שהוא לקח את הילד והתחיל להרביץ לו בידיים..

חזק.. ממש חזק.. הוא הרביץ לילד כל כך חזק שהיו צריכים לקחת אותו לבית חולים..

אחרי כמה שעות הרופא יצא והודיע להורים שכדי שהילד ימשיך ליחיות היו צריכים לכתור את הידיים שלו..

האבא האשים את עצמו כמובן ונכנס לחדר שבו היה הילד..

ואז הילד אמר לאבא שלו:" אבא אני כבר הבנתי את הלקח... עכשיו אתה יכול להחזיק לי את הידיים שלי?"

האבא יצא במהירות וכעס על עצמו כל כך שהוא התאבד.."

זה סיפור ששמאתי אותו איפו שהוא והוא כל כך הזכיר לי איזה משהו שאני עברתי עם אבא שלי..

אני הייתי במקרר ולקחתי לעצמי תפוח.. ואח שלי היה בפריג'ידר למלא.. (למי שלא הבין עדיין זה מקרר שנפתחת משתי דלתות אחת למטא ואחת למלא) אח שלי הזהאיר אותי שאני לא הפגע בראש.. אבל כשהוצאתי את התפוח מרוב טיפשוטי כי אני יודעת שאני טיפשה מאוד.. דפקתי לעצמי ת'ראש.. ומתוך כעס סגרתי את המקרר חזק.. ואז אבא שלי בא למטבח ולא היה אכפת לו אם אני בסדר, לא היה אכפת לו אם פתחתי את הראש.. אלא הוא ישר התחיל לתת לי כמה בוקסים לזרוע.. זה די כאב וכמו תמיד אני רצתי לחדר שלי אבל שוב מרוב טפשוטי השארתי את התפוח שם ובדרך לחדר שלי אבא שלי זרק לי את התפוח ופגע לי בגב.. אני מופתעם גם שלא שברתי אותה..

קיצור הקטע של הסיפור הזה הוא שהאנשים שמים לב יותר מדי לחומריות מאשר לאנשים שסובבים אותם..

זה אחד הדברים ההכי קשים שאבא שלי עשה ולא מדד את הכוח שיש לו..

הדבר השני הוא שאני צעקתי לעבר אחותי שתבוא למטבח ואבא שלי היה שם ובגלל שצעקתי הוא נתן לי סטירה.. כנראה שהיא הייתה חזקה בגלל שזה טילטל אותי ונפלתי על הרצפה.. וכנראה הוא לא חשב שהסטירה הייתה חזקה מידי וחשב שמגיע לי עוד איזה בעיטה.. כן.. הייתי ברצפה לא היה אכפת לו כלום הוא נתן לי בעיטה.. ואז הוא הלך לקרוא לאחותי כל עוד אני שם שוכבת לי ברצפה בוכה...

אלא דברים קשים באמת.. ממש קשה לי לספר אותם.. אבל זה מה זה טוב לספר אותם.. זה מוציא ממני את כל העצבים שיש לי עליו.. יש כאלה שאמרו שאני צריכה לערב איזה פסיכולוגית או איזה מישהו מוסמך.. מה שקורה לי הוא שאני לא אוהבת לדבר על זה.. אני לא יכולה לדבר על זה.. עד עכשיו 3 אנשים יודעים את זה והם יודעים מי אני.. כי אתם קוראים את זה אבל אתם לא באמת יודעים מי כותב ת'בלוג הכואב הזה..

אז כמו שאמרתי.. בקשה אל תתנו לזה לקרות לאנשים אחרים.. אם אתם יודעים למקרה שקורה שהאבא מרביץ לילד ישר דברו אם האבא ותנו לו את הכתובת של הבלוג הזה.. שיקרה ממשהי שאבא שלה הרביץ לה וזה גרם לנזק לכל החיים.. כי דברים כאלה לא שוחכים בכזאת כלות!!

אם יש מישהי או מישהו שקורה לו או לה מה שלי קורה שישיר את המסן שלו או היאייסי ואני הדעג להוסיף אותה או אותו ולדבר עם הבן אדם..

כל עוד אני יכולה לעזור למישהו שלא יקרה מה שקרה לי אני יהיה יותר משמחה!!

תודה רבה לכולם על התגובות שלכם.. אתם ממש עוזרים לי להתגבר לפחות קצת על כל מה שקורה לי.. וקרה לי!!

שוב תודה ואני השמח עם חלק ממכם יגיד לפחות ל2 חברים שלו/ה לראות את הבלוג ולהגיב לי.. כי ככל שיותר אנשים מודעים למצב הזה שיש אלימות במשפחה זה עוזר לא רק לי אלא ליותר אנשים..

שוב תודה!!

מאמי