my pain life

חזרתי אבל אני לא הולכת לכתוב יותר על אבא שלי ועל כל זה..

מספיק לי.. לא רוצה יותר..

אז ככה.. בזמן האחרון אני מה זה סובלת..

הידידים הכי טובים שלי סובלים בגלל דברים קשים ואני לא יודעת איך לעזור להם..

הסבא של הידידה הכי טובה שלי היה מאושפז בבית חולים ועשו לו ניתוח לב פתוח.. היא כמאט עיבדה אותו ואני כמו מטומטמת לא יודעת מה לעשות.. מה להגיד לה..

גם לאבא של הידיד הכי טוב שלי גם אישפזו אותו דחוף לבית החולים ולפי מה שידיד שלי אמר לי הוא היה בין חיים ומוות..

כשהוא אמר לי את זה התחלתי לבכות על זה שאני לא איתו, שאני לא שם כדי לחבק אותו וכדי לתמוך בו.. הוא כל כך חמוד... אני לא הרגשתי שעזרתי בכלל במה שדיברנו אבל הוא אמר שאני ממש עזרתי לו.. אני מרגישה כל כך חסרת תועלת כשמשהו כזה קורה.. אני לא יודעת מה לעשות, במה לעזור...

גם אתמול היה לי כאב נורא חזק בצלע.. אבא שלי בדק את זה וכנאה יש לי חתך כזה בעצם של הצלע.. זה כואב נורא אבל לא שמתי לב.. כשהוא שאל אותי אם קיבלתי מכה או משהו אמרתי שאח שלי הרביץ לי כזה בצחוק.. אבל זה לא כאב.. ומה פתעום זה כואב למחרת.. אין לא יודעת מה קורה לי.. בא לי למות.. כל כך לא בא לי להרגיש כזה בדיכי..

גם לא חוזרים לבצפר.. לפחות לא אני.. אני באחת מהתיכונים שגם אם יש צווי מניע אני לא באה... אווףף.. אני לא יודעת אם לשמוח או ליהות מדוכאת.. הם מה זה דופקים לנו את החינוך.. ואת הכול...

אני מה זה מתה לנסוע לידיד שלי אבל אני לא יכולה.. אני מפחדת לנסוע לבד באוטובוס.. יש לי טראומה מה זה חזקה.. אני יכולה לנסוע למקום שבו אני מכירה ואני יודעת איך לרדת ואיפו אחרת אני לא יכולה..

אני רוצה להגיד תודה לכל אלא שאמרו לי שאם טוב לי אז שאני הכתוב.. וזה מה שאני הולכת לעשות...

אני גם ככה בעילום שם... דרך הגב המסן שלי עדיין פתוח למי שרוצה.. אני לא ממש מתחברת הרבה אבל מתישהו אני כן מתחברת...

אז זהו זה להיום..

אוליי מחר או מתישהו אני הכתוב שוב!!