חן חסיד.

שיט. זה לא כמו שחשבתי שזה יהיה. ממש לא. חשבתי שלהתרחק ממך יעשה לי רק טוב אבל מסתבר שטעיתי. כנראה שלא חשבתי על זה הרבה כי עובדה-עכשיו לי רע.

אתה לא מבין שקשה לי בלעדייך?בלעדיינו?!

אני מבולבלת. אני לא יודעת מה לעשות. אני מנסה להתקרב אלייך ולהיות איתך,חלק ממך, אבל זה נראה כאילו עברת הלאה. רחוק מאוד. אתה חסר לי.מאוד. רוב הזמן היינו יחד. היינו גם נפגשים,מתכתבים,צוחקים. לאן כל זה נעלם פתאום?! לאןן?.

אבל אני לא מאשימה אותך. אפילו לא לרגע. זאת אני שהייתי מטומטמת. זאת אני ששמעתי לאחרים במקום להקשיב לך. זאת אני ששמעתי לשטויות ולא לך. ועכשיו? עכשיו יש בי ריקנות. ריקנות שלא מפסיקה למלא אותי. זה לא נפסק. זה ממשיך כל הזמן. ואני אוהבת אותך אבל אותך זה כבר לא כל כך מעניין.

אז הנה,שוב פעם, הרסתי את עצמי בגללי ובגלל השטויות שאני עושה. אני חייבת להפסיק עם זה .... וללמוד מהטעויות שלי.

"קשה בלעדיך כי נגעת בי כל כך נגעת בי ומה שבינינו נגמר קשה בלעדיך כי נגעת בי כל כך פגעת בי ומה שבלב עוד נשאר."

אני מקווה שאתה קורא פה עכשיו ויודע שזה אתה. אני מקווה שאתה מבין שאני מצטערת. אני מקווה שנחזור להיות כמו פעם.

 
  Alone .