היא ראתה אותו
עומד שם
האדם היחידי שאי פעם היה לה אכפת ממנו
"לא!!" היא צעקה בתוכה
"לא לא לא זה לא יכול להיות" היא כבר לא צעקה בתוכה.
לא היה לה אוויר אפילו בשביל זה
היא לא יכלה לתאר את ההרגשה שהייתה לה
הרגשה של כעס מהולה בבלבול
הוא עמד שם
איתה
היא עברה על ידם
"נועה" היא סיננה מבין שפתיה
היא חזרה הביתה
היא לא האמינה שהיא התאפרה בשבילו
כל המסקרה ששמה נמרחה
הסומק כבר לא נראה על לחייה האדומות מכעס.
כל מה שרצתה לעשות עכשיו היה לגרום להם לסבול
לסבול בכל דרך אפשרית
כמו שהם גרמו לה.
היא הלכה לישון
היא לא טרחה אפילו להוריד את בגדיה ואת האיפור
כל מה שהיא חשבה היה איך לגרום להם לסבול.
למחרת בבוקר היא קמה ללא חשק
היא ידעה שתצטרך לראות אותה
אותו
אותם
היא קמה שטפה פנים הורידה את האיפור של אמש
לבשרה את הטרנניג המעופש הנוח
שאותו לבשה רק באירועים כמו זה
היא לא חשבה שיש צורך להשקיע במראה החיצוני אחרי אמש
לבשה את הגופית סבא מתחת לחולצת בית הספר
היא לא נזקקה לעוד הערות תלבושת ביומן
אספת את השער בפקעת רפויה
סידרה את ילקוטה
לפני שיצא התבוננה במראה
הדמות שנשקפה אליה הייתה אותה אחת מאתמול
פגועה
והיא החליטה שלא תראה זו לעולם
ולפני שיצאה לבשה חיוך כמו בכל בוקר
היא יצאה משערי ביתה לכיוון בית הספר
הלכה עד למרכז
למקום
אותו מקום שעמדה בו אתמול בערב
וראתה אותם.
ואז התיישבה וחיכתה כרגיל לחברתה הטובה שמאחרת
וכמובן באיחור כרגיל של 10 דקות היא הגיחה מכיוון ביתה
"איחרת" היא סיננה מבין שינה
"ומה חדש בזה?" היא צחקה
והן התקדמו לכיוון בית הספר
כאילו כלום לא קרה
כאילו זו שהיא הולכת איתה עכשיו לא עמדה שם אתמול והתנשקה עם הבן היחידי שהיא אי פעם אהבה.
"גם כן חברה הכי טובה" חשבה לעצמה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: