זה אוכל אותי, שורף אותי מכל הכיוונים.
נמאס לי מהמצב הזה, אני רוצה לעצום עיניים ולהתעורר בלי על העודפים האלה.
אני בזה לבד.
לא משנה מה אני יעשה, אני תמיד אהיה בזה לבד.
והדמעות עוד שנייה נפרצות אל מול המסך, מקווה שיש איזשהי יד שתעזור.
יד וירטואלית כמובן.
כי פה, בחיים האמיתיים שלי, במציאות השחורה הזאת, אין שום יד. אפילו לא אצבע.
ואני נופלת לתוך הבור הזה בלי שליטה.
אני רוצה למות.
אני רוצה עזרה מהאנשים שקרובים.
אבל כל אחד יותר אטום מהשני.
אני לא יכולה להגיד את מה שבלב,
כי אף אחד לא באמת יבין.
אין לי מה לעשות..
מעכשיו נשאר לי רק לחכות..
למה?
אולי להתחלה חדשה..
ואולי,
למוות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
