מי שאני, מאחורי כל המסכות.

"זה בטח קשה להיות שונה מהחברה, לא?..."

קשה להיות שונה מהחברה.

זה מה שהיא אומרת לי.

בתמימות, בנאיביות.

הצורך שלה לדעת, ללמוד, להבין -

התפרץ החוצה. ללא גבולות.

ללא מחסומים.

חד וחלק. שונה מהחברה.

ואני רציתי לבכות.

הרגשתי את המחנק הזה בגרון.

אבל אסור לי להישבר.

ולאט לאט יודעים על זה, עוד ידידה, ועוד ידידה.

ואני חושב כמה שנים קדימה.

ושוב הדמעה בזווית של העין,

ושוב המחנק הארור הזה בגרון.

אבל אין מה לעשות, אלא להשלים עם זה.

אני הומו.

ולשאלתך...

אז כן, קשה להיות שונה מהחברה.