רשימותיו של מטורף

לא מזמן הגעתי למסקנה שכמעט כל הדמויות הרעות בסרטים חוזרות על אותן הטעויות, נופלות לאותם הבורות, מטפטפות בטעות לעיניים את אותן הטיפות להשהיית הזקפה, מביטות מאותו צד לא מחמיא על אודטה וכו'. לכן החלטתי, בהיותי בעל שאיפות השתלטות על העולם משלי, ומומחה קולנוע בעל שם בינלאומי (או לפחות חייל משועמם שבית הקולנוע של עזריאלי נוגע לו באף) להעניק מהידע העצום שצברתי לרשעי העתיד, לפחות בשביל שהסרטים העתידיים שיצאו לקולנוע יהיו טיפה יותר מעניינים (בחיית ראבק! מדובר פה בשירות צבאי של בן אדם! תתחשבו קצת!). הידע המובא כאן מיועד לכל הרשעים באשר הם, חוץ מליחצני המועדונים, שלהם אני יכול לאחל רק מוות נורא, שדוחס אשפה ועורב מיוחם מעורבים בו.

• אל תמשכו יותר מדי  את מות הגיבורים – לרשעים יש נטייה כמעט להרוג את הגיבור, ואז לעשות הכל בשביל שזה לא יקרה. במקום פשוט לירות בו, הם מחברים אותו לפס ייצור שמסתיים בשיניים משוננות, שאף פעם לא באמת מספיקים לבדוק אם הן עובדות, או שמחברים אותו לפצצה עם שעון עצר (כאילו אם כבר בחרתם בדרך הבנאלית הזאת בשביל להרוג את האויב שלכם, לפחות אל תצבעו באדום את החוט שהוא צריך לקרוע), או שמשאירים אותו על סיפונה של ספינה שעומדת לטבוע, בלי לקחת בחשבון את העובדה שיכול להיות שבקרבת מקום מסתובבת האהובה שלו חמושה בגרזן. גם אם הם כן משתמשים באמצעי ההרג הנדיר המכונה "אקדח", בדיוק לפני שהם לוחצים על ההדק הם נתקפים בצורך עז לפצוח בנאום מרגש או לצחוק את צחוקם הייחודי (שבטח נשמע מאד מטופש כשהם סתם נזכרים בבדיחה באמצע הרחוב), ובינתיים הגיבור משתחרר מהחבלים, וקורע לרשע את הצורה באמצעות שילוב נדיר של קונג-פו ובלט. פעם הבאה שאתם כמעט משתלטים על העולם ופתאום מופיע הגיבור פשוט תירו בו. בלי לדבר, בלי לצחוק, בלי לתת לצרצר המחמד שלכם לצרצר אותו למוות. היי ג'יימס בונד, בום. ככה עושים את זה. 
• אל תלחמו מעל תהומות, נהרות לבה, מיכלים ענקיים של גבינת עיזים מבעבעת בליטוף עדין של אורגנו או בקיצור מקומות שאליהם הגיבור יוכל להפיל אתכם שנייה לפני נצחונכם הגדול. כזירת העימות האחרונה בינכם מומלץ לבחור במקום סגור, ממוזג שמגישים בו עוגיות נוגט עם סוכריות קופצות. אין כמו לקנח את מותה של התקווה האחרונה של האנושות באיזו עוגיה עסיסית.
• במקרה שאתם נלחמים מול גיבור שזה הסרט העשרים שלו כמו ג'ימס בונד, או באטמן, אל תתביישו להתפשר על תיקו
• רשעים נוהגים לשלוח את עוזריהם להלחם בגיבור אחד אחד, וככה לגיבור אין שום בעייה להביסם. תקפו אותו ישר עם כל המאתיים שיש לכם, ותדאגו שחלקם יהיו זקנים וילדים, כדי שמותם יהיו משהו טרגי וטראומטי, ולא משהו שישכח תוך שנייה. בכלל, בחירת עוזרים היא משימה שאין להקל בה ראש, וללכת על העוזר הראשון שמוצאים שכל מה שהוא יודע זה להתהלך עם מבט מטומטם בעיניים, למלמל "בוס", להחטיא בניינים עם תותח, ולאבד איברים.  מומלץ לעשות ראיונות עבודה, לבקש קורות חיים ולדבר עם ממליצים (אם הם עוד בחיים).   
• בהרבה סרטים יש את העוזר שרגע לפני שמתחילים להוציא השבויים להורג או מרסקים את המטוס לתוך הפנטגון, הוא פתאום מקבל מצפון, מתחבר לצד הנשי שלו ומתחיל לבכות שזה לא בסדר ושבעצם הילדה החרשת שרוצים לקחת את מאור עיניה לא עשתה שום דבר רע. עצה שלי, תיפטרו מההומו כבר על ההתחלה. הוא לא יביא לכם כלום, חוץ מביקורת שלילית על הביגוד התחתון שלכם. אל תתנו לאף אחד לשכנע אתכם שלרסק מטוס זה לא מעשה גאוני, או שתחתונים אדומים גורמים לביציים שלכם להראות גדולים ולא סימטריים.  
• תשקיעו בתוכניות השטניות שלכם. זה שאתם רוצים לכבוש את העולם באמצעות רצח ומוות, ולשעבד את כל בני האדם, זה לא אומר שזה לא יכול להיות לטובת מטרה נעלה. למשל תצהירו שאחרי שתשיגו את מטרתם הזדונית אתם תכריחו את כל הכוסיות בעולם להסתובב ברחוב בבקיני מזערי. אני לא רואה גיבור-על שינסה להתנגד לחזון דגול שכזה, אלא אם כן זה איזה "סופר ספרן", שחושש שהבנות החשופות יסיטו את דעתו מחקר רביית פטריות הרגל בתקופת ימי הביניים, ואז תהיו בטוחים שתושבי העולם ישמידו אותו לפני שיספיק להתקרב אליכם, וישתעבדו בהתלהבות יתרה.
• תפתרו את הבעיות עם אמא. לא משנה מה השאיפות המגלומניות המחרידות שלכם, אם זה להשתלט על העולם, להשמיד את צרפת (ראה סעיף קודם), או לגרום לדני רופ לאכול שוקולד מריר במילוי תות (כאילו...יש משהו יותר מגעיל מזה?) תוך כדי כך שהוא גומר על התחזית השבועית של דרם קריית אתא, זה בטח איכשהו קשור לילדות העשוקה שלכם. אם תעבדו על זה מספיק אולי בכלל לא יצטרכו לעשות סרט, ואתם ואמא תלכו יד ביד לעבר השקיעה (מה שכמובן יפתח פתח לטראומות עתידיות, ולילד עתידי עם ילדות עשוקה אף יותר) 
• תשתתפו רק בסרטים שמסומנים באות G (מתאים לכל גיל). ככה גם אם תמותו זה יהיה הרבה יותר עדין ועם הרבה יותר ארנבונים, סביונים, מגבונים ומסורונים.    

עד הטירוף הבא...

נ.ב.

היום יש את מפגש ישרא, ואפילו לא הוזמנתי אליו.  גרם לי לפלאשבקים מכיתה א' כשהמורה לקחה אותי הצידה ואמרה לי "תראה זה לא שאני וילדי הכיתה לא אוהבים אותך, פשוט מדובר באירוע אינטימי שמיועד רק ל-39 ילדים"

"אבל אנחנו ארבעים בכיתה" אמרתי בעיניים מזוגגות

"מה שמשאיר אותך בחוץ..."

לפעמים זה המשיך עוד קצת כששאלתי "אבל למה דווקא אני, מורתי הטובה?"

לקח לה רגע לענות, אבל אז היא לחשה בקול חם ואוהב "זה כי אתה יפה מדי, ובכלל לא כי אתה רוסי מלוכלך"

"את  כל כך טובה ולא גזענית" השבתי לה וניסיתי לנשקה, והיא נסוגה אחורה ונפלה לתוך משאית זבל כימי. אני כמעט בטוח ששמעתי אותה צועקת מבפנים "יש...ניצלתי!"

אני מזכיר את זה רק כי בפוסט הזה, כותבת ילדה חכמה איך יהיה אפשר לזהות אותה במפגש: "אני ילבש גופיה ומעליה עליונית שחורה עם מין שלוש ברזלים בצד,אני יהיה עם חצאית ירוקה ועם גרביוני רשת ירוקים..."

שני פוסטים מתחת לזה, אם למישהו זה עוזר בכלל, יש גם עשרים תמונות שלה. ילדה חכמה מאד.