רשימותיו של מטורף

השומר הקודם הועף בגלל כל מיני האשמות על הטרדות מיניות נגדו. לכו תבינו. עשה בדיקה בטחונית לשומרת נגיעה. אלוהים ישמור.

 במקומו הגיע שומר חדש, השומר המחבק. אם הייתי מגיע עם תיק, הכל היה טוב ויפה. הוא היה בודק לי אותו ושולח אותי לדרכי. אבל אם חלילה הייתי מגיע בלי כלום, הייתי מקבל מין חצי חיבוק כזה, שנועד ככל הנראה לבדוק שאני לא נושא שום נשק על גופי, אבל היה גורם לי לאי נעימות רבה. לכן הייתי דואג שתמיד יהיה איתי תיק כלשהו, סתם בשביל להמנע מהמגע האינטימי עם השומר. יום חמישי הגעתי כבר לכניסה למתחם של אורנג', כשגיליתי ששכחתי את התיק בבית. השומר קרץ לי במבט שובב. נלחצתי. שלפתי את הארנק. "הנה" אמרתי לו "תבדוק לי את הארנק. זה סוג של תיק קטן" "ארנק זה לא תיק" קבע השומר וכיבד אותי בחיבוק חם. העבודה שלי, כפי שסיפרתי לכם, הסתכמה בהבאת מכשירי אורנג' למשרדי הלקוחות, ככה שהייתי צריך לצאת ולהכנס למתחם כל הזמן, וכל פעם שנכנסתי זכיתי בחיבוק נוסף. אחרי עשרה חיבוקים שכאלו הרגשתי שאני לא יכול יותר, והלכתי לקניון הסמוך לקנות תיק. "יש נשק?" שאל השומר בכניסה "למה אתה מתכוון כשאתה אומר נשק?" שאלתי "אתה יודע. אקדח, סכין, מזלג...כאלה דברים" "מה עם כף?" "כף? כף זה לא נשק" "למה לא? זה גם סכו"ם...זה ממתכת...זה ארוך כזה...אפשר לגרום איתה לנזק רציני!" "מה תעשה? תשפוך על מישהו מרק? כף זה לא נשק! עכשיו, תיכנס פנימה ותפסיק לבזבז לי את הזמן". נכנסתי לחנות 'הכל בדולר' וקניתי תיק מזעזע, משהו ירוק מנצנץ כזה. הייתי צריך לשים בו כמה דברים, כדי שיראה אותנטי, אז קניתי גם צמר גפן, מדבקות של ברבי וערכת לק לציפורניים. נזכרתי שאני וחברי לעבודה רצינו לשחק שחמט בהפסקות הארוכות שיש לנו, אז שאלתי את המוכר אם יש לו שחמט מגנטי קטן. "נגמר" הוא אמר לי. "אבל יהיה מחר?" "בטח, בטח יהיה. תבוא מחר". בחוץ אספתי עוד כל מיני פחיות ועיתונים ישנים לתוך התיק ופניתי לכיוון המתחם של אורנג'. "מי בא לחיבוק???" קרא לעברי השומר "לא, לא, יש לי תיק" עניתי לו, והצגתי בגאווה את הקנייה החדשה שלי. הוא קצת הסתנוור מהנצנוץ, אבל בסוף פתח את הרוכסן של התיק. הוא הציץ פנימה, הסתכל עלי, שוב הציץ פנימה, ושוב הסתכל עלי. "אוי DarkSpirit" הוא אמר באכזבה "לאן הדרדרת...".

נכנסתי למתחם והתיישבתי בעמדת ההמתנה למשלוחים. לידי ישבה ואכלה טליה, נשואה טרייה בת 22. אני לא יודע אם יצא לכם לדבר פעם עם נשואים טריים, אבל זאת יכולה להיות חוויה מאד מעצבנת. המילה 'בעלי' הופכת להיות חלק בלתי נפרד מכל משפט. כמו סימן פיסוק. "בעלי הכין לי את האוכל הזה" היא אמרה לי כשהתיישבתי לידה. "בעלי הוא בשלן נהדר. הוא עושה הכל בבית...בעלי. הוא שואב שטיחים כל כך..." "מי?" "בעלי" "אהה, בעלך" "כן, בעלי...הוא שואב שטיחים...בעלי.  יוצאים לו שטיחים נורא נקיים, לבעלי. הוא פשוט ענק בשאיבת שטיחים, בעלי." "הבנתי, בעלך שואב שטיחים טוב" "לא רק את זה עושה בעלי. בעלי גם שוטף כלים, ובעלי גם מוציא את הזבל. ובעלי גם משקה עציצים..." ואז היא התקרבה אלי ולחשה לי "ובעלי גם נהדר במיטה. אני פשוט רוכבת עליו וצועקת הו בעלי בעלי בעלי...". רציתי להחזיר לה באותו מטבע. מכיוון שאני לא נשוי, הלכתי על הדבר הכי קרוב שהיה לי. "סבתי" קטעתי אותה, כשהיא עמדה להכנס לאקסטזה מינית רק מעצם המילה 'בעלי' "סבתי אף פעם לא זוכרת מי אני כשאני בא לבקר אותה. פעם סבתי חושבת שאני אמא שלי. ופעם סבתי חושבת שאני דודה שלי. וזה תמיד דמויות נשיות, משום מה. ואני מנער אותה וצועק לה 'זה אני, סבתי סבתי סבתי'".

יום אחרי זה חזרתי ל'הכל בדולר' לברר אם הגיע השחמט המגנטי. "הגיע" בישר לי המוכר "ונגמר...". "איך כבר נגמר? איך נגמר לך תוך יום?" "מה לעשות, נגמר" "אבל יגיע שוב?" "בטח יגיע. תבוא מחר".

בערב הלכתי לקנות שתייה בסופר הקבוע שלי, שם כבר כולם מכירים אותי, ואפילו לא בודקים לי את התיק בכניסה. "היי DarkSpirit" אמר לי השומר בכניסה "היי, שרול" עניתי לו. "תגיד לי, מה שמעתי עליך בכנס המאבטחים השבועי" "יש כזה דבר כנס מאבטחים שבועי?" "כמובן שיש" "מי בודק את התיק בכניסה לכנס מאבטחים?" "לא בודקים. זה פריוויליגיה של המקצוע" "על מה יש לכם בכלל לדבר שם? על מה בכלל מאבטחים מדברים עם אנשים אחרים? 'יה, אתם לא יודעים איזה תיק ראיתי היום'" "בערך. שמענו כולנו מהמאבטח של אורנג' איזה תיק זוועתי יש לך. מה זה?! מדבקות של ברבי? כל מיני זבל? ואתה שם לק?" "לא, לא, אתה לא מבין...זה היה בשביל שהשומר של אורנג' יפסיק..." "אתה לא צריך להסביר לי כלום. רק שתדע שגם השומרת של הקניון הייתה שם, זאת שחושבת שאתה חמוד, וגם היא הזדעזעה מאד"

"השומרת של הקניון? זאת שבגללה הערסים של חולון שמים סכינים בתחתונים בשביל שתעשה עליהם חיפוש גופני? היא חושבת שאני חמוד?" "כבר לא...בגלל מה שהיה לך בתיק".

חזרתי הבייתה וניגשתי לעבודה. הדפסתי כל מיני תעודות דוקטורט מזויפות עם השם שלי עליהן, קניתי כמה גביעי זהב, גזרתי כמה תמונות של דוגמניות מהעיתון והוספתי עליהן הקדשה לעצמי, והכנסתי את הכל למזוודת עסקים מפוארת. בבוקר הגעתי לעבודה וניגשתי לשומר של המתחם, שבקושי הסכים להסתכל עלי. "מזוודה נחשב תיק?" "כן, נחשב" "יופי, אז בוא תבדוק לי אותה." אמרתי לו, ופתחתי אותה "אבל אני רוצה שתהייה יסודי. תעבור על המסמכים אחד אחד". "וואו!" קרא השומר בהתפעלות "יש לך דוקטורט בזואולוגיה, ובמשפטים ובפיצוחולוגיה..." "עם התמחות מיוחדת בתחום הקשיו" הוספתי "ותראה את כל הגביעים האלה!" הוא המשיך להתלהב "מקום ראשון בכדורמים! ובשחייה צורנית! ובהפלת לבנים על אנשים מגובה רב" "כן...הצלחתי עם לבנה אחת להרוג שלוש זקנות וחתול...זה היה מין דומינו ראלי של זקנות...זקנה נפלה על זקנה...שנפלה על זקנה...שנפלה על חתול" "ותראה את חברה שלך!" הוא פלט ושלף מהמזוודה את התמונה של בר רפאלי "אה, כן...ברבור...טיפשונת קטנה שכמותה..." "חכה שהחבר'ה בכנס המאבטחים ישמעו על זה!" "רק אל תגזים עם התיאורים שלך. אני לא רוצה שהם יחשבו שאני משהו יותר מדי מיוחד...". מסופק מהצלחת הרעיון שמתי כף מתכת בכיס שלי והלכתי ל'הכל בדולר'. "יש נשק?" שאל אותי השומר בכניסה "לא!". נכנסתי לחנות. "הגיע השחמט?" שאלתי את המוכר "כן" הוא ענה לי "ובדיוק נגמר! בדיוק פספסת ברגע...אבל אל תדאג, תבוא מחר" "למה אתה לא מודה שאף פעם לא היה לך שחמט, הא? בשביל מה להביא אותי לפה כל פעם מחדש? מה, זה יפגע בכבוד שלך? זה 'הכל בדולר', למען השם!" "תבוא מחר, ותקבל את השחמט שלך" נשאר הוא בשלו, ופנה לסדר כמה מוצרים על המדף. תקעתי את הכף בגבו "תודה שאין לך שחמט, או שאני אפגע בך!" "מה...מה זה?" הוא שאל באימה "זה סכו"ם מאד קטלני!" צעקתי באוזנו "לא...אל תפגע בי...מה...מה זה, סכין?" "דומה..." "לא...לא...אל תעשה לי כלום...זה מזלג?" "לא, קרוב" "זה כף?" "כן, כף" הוא הסתובב אלי בנחרת בוז, וחטף ממני את הכף. "אתה מאיים עלי עם כף? כף זה לא נשק" "מה זה הסטיגמה הזאת שיש לאנשיןם על כפות? אני בטוח שאם הייתי רוצה הייתי יכול להרוג אותך עם הכף הזאת!" "לך מפה ילד, קישטה, קישטה. פעם הבא לפחות תביא נשק אמיתי. מאיים עלי עם כף...נו באמת..."

בערב הלכתי לקניון חולון. "היי DarkSpirit" אמרה לי השומרת "היי" עניתי "תגיד, אתה עדיין עם הברבור הזאת?" "לא. היא התעקשה להמשיך להיות דוגמנית. זה לא קריירה. בניגוד למאבטחת בקניון..." "כן, עוד כמה שנים ואני אקודם להיות מאבטחת בעזריאלי. ואז יתחיל הכסף הגדול באמת...אז בא לך לצאת מתישהו?" "בטח, בואי אלי לאורנג' מחר אחרי העבודה ונלך לאנשהו" "קבענו!".

למחרת בערב כשיצאתי מהמתחם של אורנג' היא כבר חיכתה לי. "נו" היא אמרה לי "אתה מוכן כבר שאני אעשה

עליך חיפוש גופני?" "אה, רגע" נזכרתי "שכחתי את המזוודה בפנים." התכוונתי להכנס חזרה לתוך המתחם, כששמעתי צרחה מאחורי. "חיייבבוווקקקק!!!!" והשומר טרף אותי בשתי ידיו. "זה לא מה שזה נראה" צעקתי לעבר המאבטחת, אבל היא כבר נמלטה בגועל.

בפנים מצאתי את טליה בוכה. "מה קרה?" שאלתי אותה. "זה בעלי" היא ענתה "בעלי גילה שאני בוגדת בו...שאני שוכבת עם אנשים שהם לא בעלי". שיט, חשבתי לעצמי. זה משהו שאני לא יכול להגיד על סבתא.

בסוף היום החלטתי משום מה ללכת לבקר את סבתי בבית האבות שבו היא השתכנה. "אני מיד מביאה לך אותה" אמרה לי האחות ונעלמה לתוך המסדרון. התיישבתי לחכות על הספסל בכניסה ללובי, ליד דיירת אחרת במקום. "אתה יכול לקלף לי את התפוז, בחור צעיר?" היא ביקשה ממני. בטח עניתי, והתחלתי לקלף. פתאום סבתי הופיעה בפתח המסדרון והחווירה כולה. "בוגד!!!" היא צעקה "ככה אתה מקלף תפוזים לזקנות אחרות מאחורי הגב שלי??" "סבתא זה לא מה שזה נראה..." "ואני עוד מבלבלת לכולם את המוח עם נכדי ונכדי ונכדי..." היא הסתובבה והתחילה לחזור לחדרה בזעם. רצתי אחריה "גם אני סבתא...סבתי? סבתי? סבתי?"

עד הטירוף הבא...