רשימותיו של מטורף

"יש לי משהו חשוב להגיד לך" אמר לי ניסים, השותף ההומו שלי לעבודה, כשהגעתי למשמרת הלילה, להחליף אותו. התיישבתי מולו, והבטתי בו ברצינות. המסכן פשוט לא מצליח להתגבר עלי.  "כן...אני יודע...אתה רוצה שאני אקטוף את הפרח שלך...זה מאד מחמיא לי, באמת, אבל אני לא בקטע. באמת שלא. אתה בחור נחמד, אבל זה לא בשבילי. אתה פשוט תצטרך לשכוח אותי. אני יודע, זה יהיה קשה...אבל אני מאמין בך..." "זה לא זה...יש לי מישהו" "אהה...". יופי. איכשהו יצא שהומו זרק אותי. "מה...אז איך זה לעשות גבר בפעם הראשונה?" שאלתי "עוד לא...עוד לא עשינו כלום...אני שומר את עצמי ל'ידיעות בציבור'" "אתה יודע כמה מגוחך זה נשמע? הומו ששומר את עצמו למשהו? תעשה אותו כבר ותגמור עם זה" "אני לא רוצה לעשות משהו פזיז. אני רוצה שזה יהיה מושלם. חוץ מזה עוד לא הכרתי את ההורים שלו, והוא לא הכיר את ההורים שלי..." "אתה כבר יצאת בכלל מהארון בפני ההורים שלך?" "לא...ועל זה רציתי לדבר איתך...ההורים שלי...הם טיפה שמרנים...הם יכולים להגיב בצורה קצת קיצונית, אם אני אביא את חבר שלי אליהם, אז חשבתי אולי אני אביא אותך לפני זה...רק בשביל לראות איך הם יגיבו" "אני לא יודע...זה מאד מביך המעמד הזה של להכיר את ההורים...גם מבלי שאלו יהיו הורים של גבר" "נו, בבקשה...זה נורא חשוב בשבילי..." "טוב, רק אל תעשה לי ורוד ורגשני עכשיו...בסדר, אני אבוא"

בסוף משמרת הלילה, בשבע בבוקר, באה קרולין, העולה החדשה מאנגליה, להחליף אותי, ובדיוק תפסה אותי דופק פיהוק רציני. "Ooh, What is it?" היא נחרדה "What…I was just…" באותו הרגע הבנתי שאין לי מושג איך אומרים פיהוק באנגלית "You know…when you are tired what do you do?"

"You go to sleep!! You never do this awful thing that you just did! It’s horrible! I’m shoked! I’m bloody shoked!"  

האם יכול להיות שרק ישראלים מפהקים, שאלתי את עצמי.

אחרי זה נסעתי שוב לבקר את בן דודי, ואת הרב שלו, הרב נחמיה.

"איך העבודה בביוב?" שאלתי את הרב נחמיה "ברוך השם" הוא ענה "היה חשד שחטפתי כלבת מנשיכת חולדה, אז תקעו לתוכי עשרים מזרקים, עד שגילו שאיזה מתלמד טעה בהבנה של הרנטגן...ומאז הריאות שלי קורסות מדי פעם, אבל ברוך השם זה קורה רק כל חמש דקות" הוא אמר, חטף התקף השתנקות קטן, פירקס קצת על הרצפה, עשה שלולית ריר קטנה, וחזר לעצמו. "זה רק עוד מבחן שהקדוש ברוך הוא מעמיד אותי בו" אמר, חטף התקף השתנקות קטן, פירקס קצת וכו', והוסיף כשזה נגמר "בשעה טובה, גם נולד לי ולאישתי ילד בחודש שעבר...שעוד לא הספקתי לראות בגלל כל העבודה בביוב...אבל כל זה שווה את זה שאתה תפרוש מסם שפיגל, המוסד המקולל הזה...איך זה מתקדם?" "מתקדם, כבוד הרב, העיקר שתעביר את הכסף" "אגב, אני רוצה שתכיר את פיטר" אמר הרב, והציג אותי לבחור ג'ינג'י גבוה. "פיטר הוא עולה חדש מאנגליה שהתגייר לפני שנה, ומאז הוא מתגורר בישיבה שלנו. פיטר רוצה להציע לך חברותא" 'להציע חברותא', אצל דתיים זה כמו 'להציע חברות' אצל חילונים. זה התחייבות בין שני גברים ללמוד תורה זה עם זה באופן בלעדי. "טוב, אני אשאיר אתכם לבד" אמר הרב, ויצא מהחדר. בחוץ שמענו אותו משתנק, מפרקס, ריר וכו'.  "תגיד פיטר, איך אומרים באנגלית 'לפהק'?" "מה זה ה'לפהק' הזה?" לא הבין פיטר "אתה יודע, כשאתה עייף, ונפתח לך הפה בלי שאתה יכול לשלוט בעצמך" "נפתח לך הפה בלי שאתה יכול לשלוט בעצמך? מה אתה חיה? אין דבר כזה!". ואז חשבתי על זה, ובאמת שלא הצלחתי להזכר בסרט, או סדרת טלוויזיה בריטים שבהם מפהקים. יכול להיות שהבריטים פשוט מתכחשים לתופעה?

בסוף הערב הרגשתי שאין טעם להמשיך עם החברותא הזה, והתכוונתי לסיים אותה. "תראה פיטר" אמרתי לו "אני בטוח שאתה בן אדם נחמד, אבל אני פשוט מרגיש שהיחסים האלה עומדים במקום" "אני יודע! בגלל זה אני רוצה שתבוא לפגוש את הרב שלי" כבר לפגוש את הרב? זה מתקדם מהר מדי! "לא נראה לי...אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד עם אנשים אחרים..." "אז אתה פשוט לומד וזורק?" התעצבן פיטר. בדיוק אז חשתי צורך עז לפהק "לא...בכלל לא" מלמלתי תוך כדי פיהוק עצבני "מה זה? מה אתה עושה? תסתלק מפה!" הוא צעק בזעם.

"זה לא הלך עם פיטר" דיווחתי לרב נחמיה "הכל לטובה. אתה מוכן ללוות אותי לעבודה?" "בטח".

יצאנו לרחוב, וישר הרב התחיל ללמד אותי על החילונים. "אתה יודע איך חילונים אומרים שלום? הם נושקים זה לזה על הערווה" "זה לא מדויק, כבוד הרב" "בטח שכן. הנה תראה, אנחנו עוברים ליד בית משגל חילוני. תראה לפי השלט, איש ואישה משגלים נכה תמים וחסר ישע" "זה שירותים ציבורים, כבוד הרב" "עוד יותר נורא. איש ואישה משגלים נכה תמים וחסר ישע בשירותים ציבורים, פשוט סדום ועמורה" "תגיד, למה אף פעם לא שומעים רק על עמורה? תמיד שומעים על סדום ועמורה, או על מעשה סדום, אבל אתה בחיים לא שומע רק על עמורה. זה היה כמו חיפה והקריות? עמורה הייתה ישוב קטן, ואם היית רוצה לצאת לעיר הגדולה...נגיד, לאנוס באמת בגדול, היית הולך לסדום...ככה זה היה?". הרב ענה לי בפרקוס והשתנקות. קצת מזה, וקצת מזה.  

אחרי שנפרדתי מהרב, הלכתי לבית של ניסים, להתחזות לחברו ההומו. "אז איך זה הולך להיות?" שאלתי את ניסים, לפני שנכנסנו לדירה. "אני הולך לצאת מהארון, ואתה פשוט תהייה שם בשביל לתמוך בי. אנחנו נעשה את זה בשלבים. קודם אני אצא מהארון בפני אמא שלי, ואז בפני אבא שלי כשהוא יחזור מהעבודה" "סבבה. תגיד, אני פאסיבי או אקטיבי?" "מה?"  "חשבתי על זה, ואם אני כבר הולך להיות הומו, אז אני צריך לדעת אם אני פאסיבי או אקטיבי" "מה אתה רוצה להיות?" "חשבתי על זה שבחיים כולם כל הזמן אומרים לי מה לעשות, אז אם כבר יש לי הזדמנות, אני מעדיף להיות אקטיבי" "אין בעייה...". נכנסנו לדירה, ומצאנו את משפחתו כבר מסביב לשולחן. בתור הומו, בטח מצפים ממני להעיר משהו על עיצוב הדירה "כמה נועז...טלוויזיה בסלון". ניסים התיישב במקום שייעדתי לעצמי. הגיע הזמן להיות אקטיבי "ניסים, קום מיד, ותן לי לשבת" "שתוק..." "אין בעייה..." מלמלתי והתיישבתי בין שתי הסבתות. "ניסים תביא לי את המלח!" פקדתי "שתוק..." "אין בעייה..." עניתי, וחיבקתי את אחת הסבתות בשביל להגיע למלח. "ניסים! תעביר לי את המפיות!" "שתוק ותחבק..." פלטה הסבתא. "זה מאד חריג שניסים מביא חבר לארוחה" העירה האם "על זה בדיוק רציתי לדבר איתך, אמא" ניצל ניסים את ההזדמנות "איפה שוטפים פה ידיים?" שאלתי, ופניתי לכיוון האמבטיה. ניסים בא בעקבותיי "מה קרה?" הוא כעס "אני בדיוק עמדתי לעשות את זה..." "אמרנו שאני האקטיבי, ואתה כל הזמן משתיק אותי, ולא עושה שום דבר שאני מבקש, ועכשיו גם סבתא שלך מתחצפת אלי" "בסדר, בסדר, אני אתן לך להיות אקטיבי...רק תפסיק לבכות." התרצה ניסים "רק בא מהר...". אחרי שהוא יצא מהאמבטיה, נכנסה אחותו "אני חיכיתי עשרים ושלוש שנה שגבר יכנס לבית הזה, ונמאס לי לחכות" היא לחשה, והתחילה לפתוח את כפתורי חולצתה "DarkSpirit, בוא כבר!" צעק ניסים מהסלון "תני לי רק לצאת מהארון, וכבר אני איתך" אמרתי לאחות והשארתי אותה באמבטיה לבד. "אמא...אני לא יודע איך להגיד לך את זה...אבל אני הומו, וזה החבר שלי" הכריז ניסים, ואני לצידו "הוא לא הומו!" צעקה האחות, והצביעה לכיווני. "הוא הרגע היה איתי באמבטיה" "כן, הוא כן הומו" אמר ניסים, והצמיד אותי אליו בחוזקה "לא, הוא לא!" התנגדה האחות, ונצמדה אלי מאחור "כן הוא כן!" הרים ניסים את קולו "לא, הוא לא!" צעקה האחות. הם התחילו להאבק, ואני בינהם.

"אוי, איזה יום נורא בעבודה" נשמע קול מוכר מעבר הדלת "התמוטטה עלי תקרה, והייתי קבור מתחת לערימת צואה במשך עשרים דקות...". הבטתי לכיוון הדלת, וראיתי את הרב נחמיה עומד בפתח הדירה, חוזר מהעבודה בביוב. "היי אבא" אמר ניסים לרב הנדהם. "היי, הרב נחמיה..." אמרתי גם אני, והמשכתי בקול מתנצל "זה לא מה שזה נראה...אני לא עושה אורגיה פרועה עם הילדים שלך..."

"כן, מה אתה רוצה?" אמר לי שגריר אנגליה, שבמשרדו ישבתי. "אני רוצה להבין למה אתם מסתירים מהעם האנגלי את תופעת הפיהוק!" תבעתי לדעת. פניו של השגריר קדרו. הוא לחץ על כפתור בשולחנו ולוחות מתכת ירדו על הדלת והחלונות. הוא תפס אותי בחולצתי ומשך אותי לכיוונו. "תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, אפס. אתה בחיים לא תדבר על זה שוב, הבנת? אנחנו הצלחנו להסתיר את התנועה הבזויה הזאת מהעם שלי במשך אלפיים שנה....אתה לא תבוא ותהרוס לי את זה עכשיו! בפעם הבאה שתדבר על פיהוקים בפני מישהו אנגלי, או אפילו תעז לפהק, אני אדאג שאתה תמות...הבנת?" הנהנתי לחיוב "יופי" הוא התרצה "אפשר להציע לך תה?"

"I heard that you are gay" אמרה לי קרולין, כשהגעתי להחליף אותה בעבודה

Is it true? because I kinda like you...is it?""

בדיוק הרגשתי איך מטפס לו פיהוק במעלה גרוני, ועשיתי כל שביכולתי בשביל לעצור אותו.

"You can’t even say anything…Well, I guess it’s true…Too bad…me and my girlfriend are looking for somebody for threesome…Too bad it’s not going to be you".

קרולין יצאה מהמשרד. יש! אני חופשי! פתחתי את הפה ככל שיכולתי, ושיחררתי מתוכי פיהוק ארוך ומענג.  

עד הטירוף הבא...