רשימותיו של מטורף

"אתה נראה טוב...יחסית..." החמיאה לי ידידתי העשירה מרמת אביב "אתה עושה כושר או משהו?"

"קרוב...אני מנסה דיאטה חדשה. זה נקרא 'להיות עני'. בינתיים הולך לי יופי. לא אכלתי כבר שבוע"

"שמעתי על זה משהו. זה גם מה שעושות הפליטות מדרפור. ככה הן נשארות רזות, ולא לובשות כמעט כלום...אני מוציאה הון תועפות על להשאר רזה ולא ללבוש כמעט כלום"

מחסור הכספים הזמני שאליו נקלעתי באמת גרם לי לעשות כמה פשרות כואבות, מלבד ארוחות צהריים שלא מורכבות מגרעינים לבנים, כמו הויתור על כבודי העצמי, וניצול העובדה שאני נראה צעיר לגילי. "אתה גבר או נער?" שאל אותי נהג האוטובוס לירושלים "מה אתה שואל בעצם?" שאלתי אותו בטון נעלב "האם כבר ידעתי מגעה של אישה? האם כבר טעמתי טעמה של אכזבה מרה? האם כבר חוויתי את כאב ההתפקחות?" "לא...האם להוציא כרטיס של גבר, או של תלמיד שעולה חצי" "אהה...אז תגיד...נער, בטח שנער...אתה לא רואה?".

הבעייה היא שאחרי שאתה מציג את עצמך כנער, אתה נקלע בעל-כורחך לשיחות שכבר לא כל כך רלוונטיות לגביך. "איזה בית ספר אתה?" שאלה אותי הנערה החמודה שלידה התיישבתי. הייתי צריך לחשוב מהר על שם הגיוני של תיכון בירושלים "תיכון פסח שני" אמרתי. "וואלה, אז אתה בטח את מלי צמח. היא בשכבה שלך" "בטח מכיר" "יופי אז תמסור לה שהיא זונה, ושאני יודעת שהיא רוצה את ה-מאי בויפרנד, אבל היא יכולה לנשק לי, כי אני ואביעד זה לנצח נצחים" "אני אמסור לה את זה...אבל רק שתדעי שנצח זה הרבה זמן...נגיד ביום הראשון תלכו לסרט...ויום אחרי זה למועדון...ובין לבין תתמזמזו קצת...אבל מה תעשו אחרי זה?" "אני ואביעד מושלמים זה לזה. אני חולה לו על התחת" היא הראתה לי תמונה שלו. הבטתי בה, והחזרתי לה אותה. "תמונה נחמדה...אבל היא מקדימה...אז אני לא ממש יכול להגיב על העניין של התחת"

בירושלים נפגשתי עם דניאל. "אני יוצא עם מישהי חדשה" הוא סיפר לי. "וואלה? יופי, אני שמח שהצלחת להתגבר על ענת. איך קוראים לה?" "טליה רובינשטיין! היא נהדרת!" "טליה רובינשטיין...למה השם הזה נשמע לי מוכר? אני חושב שראיתי אותה פעם באיזו תוכנית בוקר...אני רק לא זוכר באיזה הקשר..." "אולי בגלל שהיא התחרתה לפני שנתיים בתחרות 'היפה והשמנה'" "זהו! נזכרתי! הם אירחו את המתמודדות בפינת הבישול...אגב, היא זכתה?" "לא...אבל עכשיו היא מתמודדת בתחרות חדשה: 'היפה, השמנה, הגיבנת והשעירה'" "אז אתה יוצא עם טוענת לכתר בתחרות יופי...סחטיין עליך" "אני ממש רוצה שתפגוש אותה...אולי תבוא איתנו לתחרות בבנייני האומה מחר?""כן, בטח...למה לא?".

בנסיעה לירושלים ביום למחרת התיישבתי ליד מישהי אחרת. "היי, אני מלי צמח" היא הציגה את עצמה "את זונה...אני לא זוכר את ההמשך..." "בטח הגר הפקצה אמרה לך להגיד את זה! אתה יכול למסור לה שלא אכפת לי מהאביעד המסכן שלה! יש לי בעייה אמיתית עכשיו! יש לי בגרות על היחידה השנייה בתנ"ך!" "אני לא אכלתי כבר שבועיים וחצי..." "יא מושפע, אתה לא מקשיב? אני לא יודעת מי אמר למי!" "אני חי על מקקים ועל שמן שרוף שאני מצליח ללקק מדוכני נקניקיות  כשהבעלים לא שמים לב..." מלי עברה מקום אחרי ששיעממתי אותה ובמקומה התיישבה מישהי אחרת. "קיבלתי היום צו ראשון!" היא סיפרה בהתלהבות "מזל טוב!" "אני מה זה מתרגשת! זה צבא! זה הולך לשנות לי את כל החיים! איפה אתה הולך לשרת?". אם כבר אז כבר. "בגולני...בחטיבה המיוחדת של גולני...בפיקוד של החטיבה המיוחדת של גולני...יאפ, אני הולך לנקנק הרבה ערבים" "אני דווקא בונה על זה שישימו אותי בקרייה" "לכי,לכי, יא משתמטת...אולי כבר תתחנתי עם דוד שלך וזהו? אגב, אם את מגיעה לבניין חיל האוויר, אז הקומקום הטוב נמצא בקומה הרביעית..."

הגעתי לירושלים ונפגשתי עם דניאל וחברתו בבית קפה לפני התחרות. "מה המשאלה הכי גדולה שלך?" תרגל דניאל עם חברתו את השאלות הצפויות לעלות בתחרות "שלום עולמי, ושיעשו לחמניה עם חמישה המבורגרים במקדונלס" ענתה טליה וקרצה לי "מה לעשות...צריך לשמור על הגזרה" "כן" הסכמתי איתה "אני מניח שבתחרויות האלה זה ההפך מבתחרות יופי רגילה...את צריכה לשמור על עצמך מספיק גדולה..."

נסענו לבנייני האומה ואני ודניאל התיישבנו בקהל לצפות בתחרות. לקראת הסוף הוכרזו הזוכות, וטליה הגיעה רק למקום הרביעי. "בטח זה מבאס לדעת שיש גיבנות, שמנות ושעירות שהן עדיין יותר יפות ממך" אמרתי לדניאל.

חזרתי לתל אביב. "כרטיס תלמיד?" שאל אותי הנהג. ת'אמת די נמאס לי שכולם מסווגים אותי כילד. ההשפלה הזאת לא שווה את ההנחה. "לא, מבוגר". דניאל התקשר וסיפר לי בהתלהבות שפסלו את שלושת המועמדות שעקפו את חברתו. "על מה פסלו אותן?" "הן רימו! אחת זייפה גיבנת, השנייה בלעה סמים מצמיחי שערות...קיצר, אתה יודע מה זה אומר? חברה שלי היא הזוכה בתחרות 'היפה, השמנה, הגיבנת והשעירה!" "וואו, אתה יוצא עם מלכת יופי. אני ממש שמח בשבילך, אחי".

נדחסתי לחלקו האחורי של האוטובוס ומצאתי מקום ישיבה ליד גבר בשנות ה-50 לחייו. נרדמתי. התעוררתי למרגש מגע מוזר. הסתכלתי למטה וראיתי שידיו של הגבר מטיילות מתחת לבגדים שלי. "מה זה?! מה אתה עושה?!" צעקתי בבהלה "די! תפסיק עם זה מיד! קצת יותר שמאלה! אמרתי מספיק!" האוטובוס הגיע לתל אביב, וסוטה המין מיהר להמלט. ניגשתי לתחנת המשטרה והגשתי תלונה.

אחרי זה חזרתי הבייתה. דניאל חיכה לי בפתח הדירה "טליה נפרדה ממני" הוא סיפר לי בעצב. "מה? למה?" "אתה יודע איך זה עם דוגמניות...איך שהן נהיות מלכות יופי, הן ישר זורקות את החבר הקודם שלהן..." "אל תתבאס" "אני לא" השיב הוא, ולבש משקפי שמש כהות "נרשמתי לשפוט בתחרות 'היפה

והעיוורת' – תחרות היופי של העיוורים. אנחנו שופטים בעזרת מישוש"

בבוקר למחרת צלצלו מתחנת המשטרה וביקשו שאגיע לזהות את התוקף שלי. הגעתי למסדר זיהוי, והכרתי אותו כשלישי משמאל. "כל הכבוד, בחור צעיר! עזרת לנו לתפוס את אחד מעברייני המין המסוכנים ביותר של השנים האחרונות!" שיבח אותי הבלש. "שמח שיכולתי לעזור" "הפדופיל הזה אנס כעשרים בנות, וזה רק בשנה האחרונה!"

פדופיל?! מי שתקף אותי היה פדופיל?! קיבינימט, כמה פעמים אני יכול לחזור על עצמי?? אני כבר לא ילד!!!

עד הטירוף הבא..

נ.ב.

הנה עשר הוכחות שאני באמת כבר לא ילד